בשיתוף לקט ישראל
מי אני
"שמי נורית אזולאי, אני בת 75, מתגוררת במושב לכיש כבר 57 שנה. כאן נולדו שתי בנותיי, ובעיניי זה המקום הכי טוב לגור בו - מושב מטופח עם חיי קהילה נהדרים, ומעל לכל יש כאן סולידריות חזקה. לא נותנים לך ליפול. הגאווה הכי גדולה שלנו היא ענבי טלי. למי שלא יודע, לא מדובר רק בחברה שמשווקת ענבים, אלא בתוצרת חקלאית נרחבת, כמו פלפלים".
גידולים
"אני מגדלת באהבה ענבים ופלפלים. פעם גידלתי קולרבי, שזיפים ואפרסקים, אבל עם השנים החלטתי להתמקד בשני גידולים עיקריים. ומכיוון שענבים ופלפלים הם הגאווה הגדולה שלנו בלכיש, בחרתי בהם. כששואלים אותי אם יש עוד גידול שמעניין אותי להתמקצע בו, אני תמיד אומרת שאני גדלה עם הגידולים וקשובה לאדמה".
סדר יום
"אני קמה בכל בוקר ב-8:00, שזו שעה יחסית מאוחרת לחקלאים, אבל זה כנראה אחד מיתרונות הגיל. אני לא ישנה בצהריים ואין לי שעה קבועה ללכת לישון בלילה. כשאני עייפה, אני עוצמת עיניים".
אם לא הייתי חקלאית
"לא הייתי שום דבר אחר. זהו המקצוע היחידי שרציתי לעסוק בו כל חיי. אני אוהבת את מה שאני עושה, ועושה את מה שאני אוהבת".
עונה אהובה
"אני אוהבת את כל העונות בשנה. למזלי, לא חם לי בקיץ ולא קר לי בחורף. יכול להיות שזה הגנים, ואולי זה מה שמרגישים כשקמים בכל בוקר לעבוד במה שאתה אוהב, אז שום דבר לא מציק ולא מפריע".
קורונה
"אני יודעת שיש הרבה חקלאים שנפגעו השנה מהשפעות הקורונה, אבל למזלי אצלנו עבדו כרגיל. זה לא מובן מאליו, וגם על זה צריך לברך".
המצב הביטחוני
"יש לי בת שגרה בלכיש, יש לי נכדה שגרה בבאר שבע ובת שגרה בתל אביב והרבה בעוטף. המצב הביטחוני מדאיג מאוד ברמה האישית, אבל לא משפיע על העבודה ואנחנו מקווים שיישאר ככה".
פועלים
"אנחנו עובדים עם פועלים בדווים וגם עם עובדים זרים מתאילנד, ואני מוכרחה לומר שהם אנשים מקסימים. אומרים שמה שאתה נותן זה מה שאתה מקבל, וזה נכון שבעתיים לגבי העובדים בשדה. זו עבודה לא קלה, אבל אם אתה נותן יחס טוב ומגורים טובים, אתה מקבל את היחס הזה בחזרה".
הכי אוהבת בלהיות חקלאית
"אני אוהבת הכל - מהמגע עם האדמה ועד העבודה עם הפועלים".
הכי פחות אוהבת בלהיות חקלאית
"אני לא אוהבת את כל הבלגן מסביב לעבודה שלנו. אני לא אוהבת את זה שהיבוא פוגע בחקלאות ובחקלאים. אתן דוגמה: החורף היה חם השנה, וכבר עכשיו מדברים על זה שיש מחסור בפירות קיץ. אז מה הפתרון שהממשלה מצאה? יבוא. למה? כדי להוזיל את המוצרים לצרכן הסופי. זה נורא ואיום בעיניי, כי זה לא משיג את התוצאה ופוגע בחקלאים. כל מי שמרוויח מזה הם היבואנים, שמקבלים הנחות מהמדינה וגורפים לכיס רווחים גדולים. יש חקלאים שזה גומר אותם.
"בעניין זה חשוב לי לציין עובדה שלא הרבה ישראלים יודעים: בשנים האחרונות נסגרו מאות משקים. משק שנסגר לא נפתח מחדש. החקלאי צריך לשחרר את הפועלים ולשלם פיצויים של מאות אלפי שקלים, ואין לו מאיפה. חקלאים רבים נקלעים לפשיטות רגל בגלל התנהלות לא הוגנת כלפיהם. זה לא רק היבוא - אלה גם פערי התיווך הגדולים שמגיעים במקרים מסוימים עד לרמה של 600 אחוזים. לקח לנו שנים להסביר לציבור שמי שמרוויח כסף מהחקלאות זה לא החקלאי, אלא רשתות השיווק.
"אנחנו, החקלאים, נופלים בין הכיסאות של משרדי הממשלה – בעיקר החקלאות והאוצר - ואנחנו כל הזמן צריכים להילחם בהם. היה לנו שר חקלאות מעולה, אלון שוסטר, שהיה ראש מועצה בעוטף עזה והכיר היטב את צרכי החקלאים. בפעם הראשונה הרגשנו שיש שר חקלאות שחי את הנושא ובאמת מקשיב לנו. עכשיו אני לא יודעת מי יחליף אותו, והאם הוא יערב שיקולים פוליטיים או שבאמת ידאג לנו".
טיפ
"עם ישראל אוהב לאכול פירות וירקות, אבל לצערי פחות שמים לב לנושא הריסוס. זה נורא חשוב, כי ריסוס יתר פוגע בבריאות. אז מה עושים? כמובן שאי אפשר לגלות מראייה, או בבדיקה עצמית, אם הפרי מרוסס או לא. רק בדיקת מעבדה תקבע ממצאים חד-משמעיים, אבל מי ייקח את הפרי למעבדה? אז מה עושים? בוחרים חברה ישראלית, כמו ענבי טלי, שנמצאת תחת פיקוח ועובדת על פי התקנים הכי מחמירים. לכל חומר ריסוס יש תאריך תפוגה, ככה יודעים כמה זמן אפשר להשתמש בו. לא תמצא אותנו מרססים בחומרים מסוכנים סמוך לבציר. את החברות מעזה ומטורקיה לא בודקים מבחינת ריסוס, אז אם בריאותכם חשובה לכם - שימו לב".
לקט ישראל
"לקט ישראל הוא ארגון מבורך, ואני מאוד אוהבת לעבוד איתו. ברגע שאנחנו מסיימים לקטוף את הפלפל לשוק המקומי, ולא משתלם יותר לקטוף, אני קוראת ללקט ישראל ואומרת להם: כל מה שיש על האדמה - שלכם. אני רואה אותם עובדים, ואני חייבת לומר שאני נהנית מזה שהפועלים שלהם קוטפים. המחשבה שבמקום לעקור שתילים אני יכולה לעזור לאנשים שצריכים את זה, עוזרת לי מאוד".
חקלאי, עודפי התוצרת שלך יכולים להגיע לאלו שאין להם. להצטרפות ללקט ישראל >>
בשיתוף לקט ישראל
