"לגדל פרות בצפון ים המלח זה הרעיון הכי משוגע שיש"

בשיתוף תנובה

כשהיאחזות הנח"ל בקליה הפכה לקיבוץ, עמדו החברים בפני אתגר לא פשוט: הקמת רפת בתנאים הקשים של צפון ים המלח, מקום שבו החום הכבד ששורר במשך ימים רבים אינו אידיאלי עבור גידול פרות ואחזקתן. אבל דווקא מתוך האתגר הזה צמחו פתרונות יצירתיים שהפכו את הרפת המקומית לאחת המוצלחות במדינה. 

"בגלל הקשיים של האזור הזה, או אולי בזכותם, מצאנו פתרונות לייצור חלב בתנאים קשים", מספר דודיק לניאדו (62), מנהל הרפת ב-38 השנים האחרונות, "התנאים המורכבים שבהם נאלצנו לעבוד לימדו אותנו להתמודד ולחפש אחר פתרונות שהניבו לנו תוצאות טובות במיוחד. אחרי הכל, לגדל פרות בקיבוץ קליה, בצפון ים המלח, זה הרעיון הכי משוגע שיש. אנחנו הרפת הכי נמוכה בעולם, במקום עם תנאים קיצוניים, ויש לכך הרבה משמעויות.

"ראשית - פרות צריכות טמפרטורות מאד נמוכות כדי שהגוף שלהן לא יאבד אנרגיה והן יוכלו לחמם או לקרר את עצמן. להביא פרות לקליה, מקום שבו הטמפרטורות מגיעות ל־52 מעלות בצל בקיץ, נשמע מופרך לחלוטין. ולמרות זאת יש המון פתרונות. יש לנו מאווררים, אנחנו לוקחים את הפרות למקלחות שמונה פעמים ביום כדי להוריד את טמפרטורת הגוף שלהן כדי שהפרה לא תהיה בסטרס. גם בזמן החליבה דואגים שהטמפרטורה כאן תהיה נמוכה ומתאימה.

"בנוסף, יש לנו מזגנים בתוך מכון החליבה, ולא בשביל הרפתנים. הם נועדו לכך שבזמן החליבה, כשהפרה בלחץ, יהיה לה הכי נעים שאפשר. גם בין החליבות לוקחים את הפרות למקלחות, ואנחנו הרפת הראשונה בעולם שעשתה את זה, היום זה דבר שכמעט בכל הארץ עושים אותו. לפני ארבעים שנה היו מקררים את הפרות עם מצננים שמוציאים אוויר קר, אבל הבנו שצריך למצוא שיטות אחרות. בקיץ היינו צריכים לדאוג שבשעה שהפרות אוכלות לא יהיה להן כבד מדי, בגלל החום, שיהיה להן אוכל מתאים ואפשרות לצנן את הגוף. כשחם מדי, במקום לנתב אנרגיה לעיכול ולייצור חלב, הפרה מנתבת אנרגיה כדי להתקרר, ואז ייצור החלב נפגם.

לניאדו מציין כי ככלל, בקיץ יש צריכה גדולה של חלב בשוק אבל לפרה קשה והיא מייצרת כמות קטנה יותר. "יש 'חלב חורף' ו'חלב קיץ' ואנחנו נאלצים בחורף להגביל את הייצור. בעצם אנחנו נדרשים לדאוג לוויסות, שבקיץ היא תתן יותר חלב מכפי שהיא רגילה, וכדי ליישם את הדבר הזה נדרשת מקצועיות גדולה - לדאוג להן לתנאי מזג אוויר שיתאימו להן כדי שיאכלו כמו שצריך וייכנסו להריון וייצרו חלב. אם מייצרים יותר חלב בחורף, לוקחים את העודפים והופכים אותו לאבקה, וזה עולה כסף. באבקה משתמשים מתי שיש חוסר, בקיץ, אבל זה לא משמש לחלב ניגר אלא לגבינות קשות".

תוצאה של עבודה קשה

לניאדו עצמו נולד בירושלים, למד בבית הספר החקלאי בעין כרם ושם החל את דרכו בענף הרפתנות. "מכיתה ט' הפכתי למעשה לרפתן במסגרת בית הספר, ודרך מדריכה חל"תניקית שהייתה לנו, מקיבוץ קליה, נקשרה דרכי בקיבוץ. בחופשים ובשבתות הייתי מגיע לבקר בקליה והתאהבתי במקום. היה לי הרבה מאד ידע ברפת והחיים פה מאד דיברו אלי. כשהתגייסתי לצבא הייתי אמור להיות בגרעין נח"ל, כחניך בנוער העובד והלומד. הייתי מאד פעיל בתנועה וגרמתי לכך שהגרעין שלי יהיה מיועד לקליה, אבל ביום הגיוס לא הגעתי לגרעין, כיוונתי גבוה ורציתי סיירת מטכ"ל. בסוף הגעתי לגולני, אבל שמרתי על הקשרים עם קליה ועם הרפת, שהייתה גם לתחביב לצד היותה מקום עבודה.

"אחרי שנפרדתי ממערכת הביטחון הגעתי לקליה עם אשתי הראשונה ובתנו הקטנה. ומאז אני פה, החיים שלי כמעט כל הזמן ברפת, סביב השעון. הפרה היא חיה שעם השנים אתה לומד להכיר את ההתנהגות שלה, ואתה נקשר אליה, למרות שמדובר ברפת מתועשת ובעולם תעשייתי. אתה צריך לייצר חלב ובסופו של דבר לא כדאי להיקשר לבעל החיים. התיאוריה שלי היא שכל עוד הפרות אצלי - הן תקבלנה את התנאים הכי טובים. אני מגדל אותן בתנאים טובים, ודואג לכל העגלים שנולדים. אז אמנם יש פה קונפליקט כביכול, שבין האהבה לבעלי החיים לבין התעשיה, אבל הן נכנסנו לי ללב".

מובילים בטכנולוגיה

מדינת ישראל, מזכיר לניאדו, נמצאת במקום הראשון בעולם בייצור חלב לפרה. ובכלל, הוא פטריוט גדול של הענף: "זו תוצאה של עבודה קשה, גנטיקה, בחקלאות אנחנו הכי טובים בעולם. כל נושא ספר העדר, ההיסטוריה המתועדת משנים של עבודה ומחקרים. קליה היא דוגמה נהדרת לאופן שבו דווקא בגלל הקשיים מצאנו פתרונות לייצור חלב בתנאים קשים, וזה מאפיין בכלל את החקלאות בישראל. עבדתי בכל עולם, ברוסיה למשל, במינוס 37 מעלות, אבל בגלל שהגעתי מישראל ידענו איך להפוך את התנאים הקשים לטובתנו.

"זו הגדולה של החקלאות בישראל - בגלל המצוקה שהיינו בה, מדינה קטנה, עם כל מיני הגבלות וחרמות מצד העולם, למדנו למשל לנצל כמויות קטנות של מים, עם ההמצאה של הטפטפות, ולמדנו לנצל את המקסימום שאפשר בחקלאות וברפת. מדינת ישראל היא מספר אחת גם בטכנולוגיה. היום יש לי צ'יפ על פרה, ואני יושב במשרד או בחו"ל ויודע מבדיקה בטלפון מה קורה עם כל הרפת".

לצד הגאווה הגדולה על הנתונים הטובים ועל ההתקדמות הרבה שעברה הרפת של קליה והענף בכלל, מביע לניאדו דאגה מעתידה של הרפתנות בישראל: "ענף החלב הוא הענף הכי מתוכנן במדינת ישראל אבל אני מודאג ממה שיהיה בעתיד כי כל מה שבנינו במשך שנים נמצא בסכנה. מקבלי ההחלטות חושבים שאם גבינות ומוצרי חלב מיובאים ממדינות באירופה, כל הבעיות ייפתרו. שלא לדבר על טורקיה למשל, ששם אף אחד לא בודק את רמת איכות החלב כמו אצלנו, כשתנובה משקיעה משאבים אדירים בכל מה שקשור בבקרה.

"הקשר שלנו עם תנובה נדיר. מהיום הראשון שאני רפתן לא עזבנו אותם, והקשרים שלי עם המנהלים שם זה משהו שלא מוצאים בכל מקום. אני יכול להגיע למנכ"ל אם אני צריך. תנובה שומרים על היצרנים ודורשים מהם לעמוד בסטנדרטים גבוהים, אי אפשר לשלוח להם חלב באיכות בינונית. הם 'יישבו לך על הראש' ויעזרו לך איפה שאפשר וצריך כדי להשתפר כל הזמן. אם יקרה משהו הם יהיו הראשונים שיבואו לעזור.

"תנובה היא הבית שלי, הם דואגים שאשמור על רמה גבוהה של החלב, בלי פשרות. בעולם לא מקפידים על רבע מזה, ובישראל אף אחד לא בודק באמת בצורה מספקת אם מוצרי החלב המיובאים עברו את הביקורת שעוברים פה בארץ המוצרים המקומיים".

בשיתוף תנובה