בשיתוף מורן סמואל ספורטאית פראלימפית
מורן סמואל יכולה לקבל בקלות את תואר אלופת העולם בהפיכת לימון ללימונדה. המום המולד שהתפרץ במהלך הקריירה שלה ככדורסלנית והפך אותה משותקת בפלג גופה התחתון, לא מנע מהספורטאית המחוננת להביט קדימה במקום לשקוע. מאז השתנו חייה, היא הובילה יחד עם ההתאחדות הישראלית לספורט נכים להקמתה מחדש של נבחרת נשים בכדורסל כיסאות גלגלים, קטפה את תואר אלופת העולם בחתירה בשנת 2015 , וזכתה במדליית כסף בטוקיו 2020 ובארד בריו דה ז’נרו 2016.
“החתירה היא ענף שקצת בחר אותי. הייתי במשבר תחרותי בתחום כדורסל כסאות הגלגלים, הבנתי שלא אגיע דרכו לרמות הגבוהות ביותר של הספורט ואז הוצע לי לחתור בסירה. זוגתי זיהתה את הפוטנציאל שלי לענף הזה כי זו העבודה שלה: להתאים לאנשים עם מוגבלות את הענף הנכון ביותר עבורם. כשראתה אותי משחקת כדורסל כסאות גלגלים הבינה שאפשר לנצל את היכולות הספורטיביות שלי לחתירה. זו הייתה הפעם הראשונה מאז הנכות שעשיתי ספורט מחוץ לכיסא הגלגלים - וממש אהבתי את זה”.
חלק מהשליחות של סמואל נוגעת גם בצורך לשנות את הסיקור וההתייחסות לענפי הספורט הפראלימפיים, ולדבריה יש שיפור תמידי ביחס של הציבור. “אם פעם ספורט נכים היה נתפס כספורט שיקומי שהעוסקים בו הם לכל היותר ספורטאי מחמד - זה הולך ומשתנה וכיום מבינים שאנחנו ספורטאים מקצועיים, נקודה. ספורטאים שמתאמנים במשך אותן שעות וההשקעה שלנו זהה לחלוטין”, היא אומרת. “המודעות תלויה גם בנו, הספורטאים, עלינו להיות מוכנים להיחשף ולהתראיין, שיראו אותנו”.
שיפור נוסף שעליו מצביעה סמואל הוא ברמת התמיכה הכספית הממשלתית. “ב 13- השנים שבהן אני ספורטאית עם מוגבלות - גרף התמיכה הכספית כל הזמן בעלייה. עצם העובדה שיש לי נותנת חסות כבר מ 2014- היא אינדיקציה למודעות ההולכת וגדלה. ‘אלטשולר שחם’ היו ספינת הדגל בתחום, החברה לקחה אותי תחת חסותה כשעדיין לא היו נותני חסות לספורטאים פראלימפיים. לא הייתי יכולה לעשות את זה בלעדיה. לשמחתי, היום רואים עוד ועוד חברות שרוצות להיות מזוהות עם התחום”.
“כוח מנטלי מעל הכל”
סמואל אומרת שההגדרה של ספורט עבורה הוא קודם כל חופש תנועה. “מאז ומתמיד הספורט היה מקום ששייך קודם כל רק לי, זה הדבר שהגדיר אותי כאדם”, היא מעידה. “לפני הכל, הייתי ספורטאית ולכן פתאום למצוא את עצמי בכיסא גלגלים היה טראומתי עבורי. לחזור לספורט היה לחזור לעצמי, למהות שלי, לתחושת המסוגלות, למקום שבו הערך שלי נמדד לפי הביצועים
שלי, מקום בו אני יכולה להגשים את עצמי ברמות הגבוהות ביותר. ספורט הוא גם תמיד הזמן החופשי שלי עם עצמי. בטח היום, כשאני אמא”.
הנחישות של מורן סמואל מוציאה ממנה יכולות המאפשרות לה להתמודד טוב יותר מול כל אתגר, פיזי או מנטלי. בטוקיו, למשל, היא ניצחה את המקצה שלה, אך נפסלה בטענה שהכיסא בסירה
שעליו ישבה לא היה תקני. היא לא ויתרה, והחליטה להתחרות למחרת במקצה נוסף כדי לזכות במדליה עבורה ועבור המדינה.
“קשה להבין את הקושי המנטלי והפיזי שכרוך בהחלטה כזאת, הקרקע נשמטת מתחת לרגליים. למחרת התחרתי עם כיסא שאינו מותאם לי, שזה משול לריצת 10 ק”מ בנעליים שהן במידה
אחת פחות מהנדרש. הגב כאב, התחרתי בתנאים לא טובים אבל
ניצחתי את המקצה ועליתי לגמר. בגמר חתרתי כשאני על משככי
כאבים, התמודדתי עם רוח חזקה - ובכל זאת הגעתי למקום השני
וזכיתי במדליית כסף. הרגשתי שהוכחתי את עצמי, שאני מסוגלת
להצליח גם בתנאים בלתי אפשריים, עם קושי מנטלי, אכזבה וספקות שיכלו להתעורר. הוכחתי שמה שמשחק את התפקיד בהצלחה הוא לא הכיסא הלא חוקי לכאורה אלא הכוח המנטלי. זה הדבר הכי חשוב שיש לספורטאים”.
אמא עם קריירה
רגע השיא של סמואל היה לדבריה בזכייה באליפות העולם ב 2015- . מחוץ למים, היא מצביעה על היכולת לעשות הכל כשהיא אמא לשלושה ילדים המתחזקת במקביל קריירה ספורטיבית אינטנסיבית. “בשבע השנים האחרונות אני לא מוותרת לעצמי, משלבת בין ספורט לאימהות מאוד נוכחת ומסורה. הילדים נוסעים איתנו לכל מחנות האימון ולכל התחרויות בחו”ל, הם שותפים בדרך ומוכיחים לי שמה שחשבתי בצעירותי - שהדברים האלו לא יכולים להשתלב - היה שגוי. לעשות את זה יחד ולחוות הכל איתם מספק שיאים חדשים בכל פעם”.
ב2019- ההישגים שלך גם מקבלים את אחת הבמות הכי מכובדות שיש – הדלקת משואה.
“זו אחת החוויות המרגשות שעברתי בחיי, שיא ההתרגשות. אני נושאת את דגל ישראל על המדים מגיל 15 ופתאום המדינה מחליטה שהדרך שבה אני מייצגת אותה ראויה לקבל ממנה כבוד. הרגשתי שהמדינה רואה את העשייה היומיומית שלי כספורטאית וכאדם ומעריכה את התרומה שלי לחברה, לחוסן שלנו כחברה ולחוסן של נשים עם מוגבלות. נחנקתי מהתרגשות אבל הצלחתי לומר את השורות שהייתי צריכה להגיד. זו גם הייתה הזדמנות בשבילי להגיד להורים שלי תודה. לא הייתי מי שאני אם לא מה שהם נתנו לי כילדה. את המשואה לא הדלקתי לבד אלא עם כל מי שלקח חלק בחיים שלי”.
מורן סמואל
גיל: 41 , נשואה + 3
שנות פעילות: 30 שנה
הישג שיא: “מדלית כסף במשחקים
הפראלימפיים בטוקיו”.
מוטו: “אם נסתכל על מכשול כמכשול יש סיכוי
טוב שהוא יפיל אותנו, אם נסתכל עליו כאתגר נעשה את המקסימום לעבור אותו”.
חזון: “ליצור שוויון הזדמנויות בחברה הישראלית”.
דמות מעוררת השראה: “השופטת רות ביידן גינצבורג”.
חלום אישי שאת רוצה להגשים: “להיות המודל לחיקוי של הילדים שלי”.
ישראל ואני: “אוהבת אותה דמוקרטית, חולמת עליה מכילה ומכלילה”.
אני בעוד 5 שנים: “מקימה מיזם חינוכי לגיל הרך עם המרכז לחדשנות בבית ברל”.
“הילדים נוסעים איתנו לכל מחנות האימון ולכל התחרויות בחו”ל, הם מוכיחים לי שמה שחשבתי בצעירותי - שהדברים האלו לא יכולים להשתלב - היה שגוי. זה מספק שיאים חדשים בכל פעם”
בשיתוף מורן סמואל ספורטאית פראלימפית
