השבוע שודר בבריטניה פרק הסיום של העונה השנייה של "וולף הול". סדרת ה-BBC המופתית שעונתה הראשונה שודרה ב-YES, מבוססת על רומן היסטורי עטור פרסים מאת הילרי מנטל החושף את עלייתו של תומאס קרומוול, יועץ רב-עוצמה להנרי השמיני, באנגליה של המאה ה-16.
בדומה לספר, הסדרה משלבת פוליטיקה, אמביציה ובגידות, תוך הצגת דמות מורכבת ומרתקת, כתיבה עשירה, משחק מהוקצע ושחזור תקופתי מרהיב. הפרק האחרון עוסק בהוצאתו להורג של קרומוול - חידה היסטורית בהקשרים הפוליטיים והאישיים שהובילו לנפילתו. האם קרומוול נפל קורבן לשאפתנותו שלו או למשחק חצר פוליטי?
הנרי (דמיאן לואיס) וקרומוול (מארק ריילנס) בסדרה 'וולף הול'
View this post on Instagram
עלייתו המטאורית של בן הנפח
תומאס קרומוול נולד למשפחה דלת אמצעים. אביו היה נפח ואיש עסקים שניהל פונדק באנגליה של סוף המאה ה-15 ותחילת המאה ה-16. למרות הרקע הצנוע, קרומוול הפגין מצעירותו שאפתנות ויכולת יוצאות דופן לפרוץ את גבולות מעמדו החברתי שהובילו אותו לצמרת הפוליטית באנגליה של המאה ה-16. לאחר ששירת תחת הקרדינל תומאס וולזי, קרומוול התקדם במהירות והפך ליועץ הראשי של הנרי השמיני. הוא היה שותף קרוב למלך באחת ההחלטות החשובות והמעצבות של התקופה: הרפורמציה בכנסיה האנגלית וההינתקות מן האפפיור.
בין הישגיו הבולטים ניתן למנות את יצירת מערכת אדמיניסטרטיבית מודרנית ויעילה, ניהול משברים פוליטיים ותמרון חכם בזירה הדתית. קרומוול לא רק תרם לחיזוק סמכות המלך, אלא גם ניצל את תפקידו להרחיב את השפעתו האישית וליצור רשת נאמנות רחבה.
התנגשות עם האצולה המסורתית
כוחו הגובר של קרומוול עורר התנגדות בקרב אצולת אנגליה המסורתית, שנשענה על מבנים חברתיים ישנים ועל סמכויות דתיות מקומיות. אחת ההתנגשויות הבולטות הייתה מול דוכס נורפוק, ראש משפחת האוורד, שראה בקרומוול איום על כבוד משפחתו.
גם פירוק המנזרים באנגליה תחת הנרי השמיני, היה מהלך פוליטי ודתי מכריע בעיצוב המדינה המודרנית שהוביל קרומוול. המהלך כלל סגירה הדרגתית של מאות מנזרים, העברת נכסיהם לכתר ופירוק סמכות הכנסייה הקתולית. מטרתו הרשמית הייתה רפורמציה דתית, אך המהלך נועד גם לחזק את שליטתו של הנרי בכנסייה ולממן את צרכי הכתר. צעד זה חולל שינויים חברתיים וכלכליים עמוקים, עורר התנגדות עממית ונחשב לאחד הגורמים המעצבים של הרפורמציה האנגלית.
נוסף לכך, נישואיו של בנו של קרומוול, גרגורי, לאליזבת סיימור, שהייתה קשורה למשפחת המלוכה (דרך רעייתו השלישית של המלך, ג'יין סיימור, שמתה בלידת בנם), חיזקו את תחושת האיום מצד קרומוול. מהלכים אלו הגבירו את העוינות כלפיו והובילו להתארגנויות פוליטיות שמטרתן להחליש את כוחו.
הדת כשדה קרב פוליטי
אנגליה נפרדה מהאפיפיור ומהוותיקן בשנת 1534, בעקבות חוק העליונות שהעביר הנרי השמיני. המהלך נבע מסירובו של האפיפיור לבטל את נישואי הנרי לקתרין מאראגון, מה שהוביל את המלך לקדם את הרפורמציה הפרוטסטנטית, לנתק את כנסיית אנגליה מהכנסייה הקתולית ולמנות עצמו כראש הכנסייה האנגלית.
בנוסף למאבקים האישיים, הדת שימשה כגורם מרכזי בהתנגשות בין קרומוול ליריביו. בעוד שקרומוול פעל לקידום הרפורמציה הפרוטסטנטית, כמו הפצת התנ"ך באנגלית וערעור על סמכויות הכנסייה הקתולית, יריביו ראו במהלכים אלה איום על יציבות החברה והסדר הישן. דמויות שמרניות בכנסייה ובחצר המלוכה, כמו הבישוף סטיבן גרדינר, ניסו לבלום את קרומוול ולצמצם את השפעתו.
התנגדותו של קרומוול למוסדות דתיים מסורתיים הפכה אותו לדמות שנויה במחלוקת, שהייתה תלויה לחלוטין בתמיכת המלך. אך כשזו החלה להתערער, יריביו ניצלו את ההזדמנות לפעול נגדו
ההחלטה שחתמה את גורלו
השבר הגדול החל עם נישואיו של הנרי השמיני לאן מקליווס, רעייתו הרביעית של המלך, ברית פוליטית עם נסיכות גרמנית פרוטסטנטית שקרומוול יזם על מנת להגן על אנגליה מפני איומים קתוליים באירופה. הנרי התאכזב מאשתו החדשה והרגיש נבגד על ידי קרומוול, שדחף לחתימת הנישואים. אכזבה זו, בשילוב הקנאה והיריבויות הפוליטיות שקרומוול צבר, הפכו אותו למטרה קלה לאויביו, במיוחד לדוכס מנורפולק ולתומכי הקתוליות.
נפילה פוליטית ללא רחמים
ביוני 1540, במהלך ישיבת המועצה, נעצר קרומוול באשמת בגידה וכפירה. הוא הואשם בביצוע עבירות חמורות, כמו תמיכה בכפירה פרוטסטנטית ושימוש לרעה בכוחו. בפועל, ההאשמות שימשו מסווה למאבקי כוח פנימיים ולרצונו של הנרי להפוך את קרומוול לשעיר לעזאזל על כישלון הנישואים.
משפטו של קרומוול היה קצר, נטול הגנות משפטיות הוגנות ומבוסס על ראיות מפוקפקות. הנרי, שלעתים הפגין נאמנות לבעלי בריתו, בחר במקרה זה להקריב את קרומוול לטובת שקט פוליטי ומילוי שאיפותיו האישיות. ב-28 ביולי 1540, קרומוול הוצא להורג בכיכר מצודת לונדון. מילותיו האחרונות שיקפו נאמנות עיקשת להנרי, גם ברגעיו האחרונים.
ההיסטוריה שופטת מחדש
מותו של קרומוול עורר עניין מתמשך בקרב היסטוריונים וחובבי היסטוריה. רבים רואים בו דמות שנפלה קורבן לנסיבות שהיא עצמה יצרה. קרומוול אמנם ריכז בידיו כוח עצום, אך ההצלחה עוררה קנאה ושנאה בקרב יריביו, והפכה אותו לפגיע יותר מאי פעם.
למרות מותו האלים, תרומתו של קרומוול לעיצוב אנגליה המודרנית נותרה משמעותית. הוא היה רפורמטור אמיתי, שראה את הצורך בשינוי מבני וחברתי כדי לשמור על יציבות המלוכה. כישרונו הבלתי מעורער וכישלונו הטרגי ממשיכים לשמש תזכורת לאופיה המסוכן של הפוליטיקה בתקופת טיודור.
ג'וס סטון בתפקיד רעייתו הדחויה של הנרי ה-8, הנסיכה הגרמנייה אן מקליווס
מקורות אלו שימשו בהכנת הכתבה ונמצאו בסיוע הבינה המלאכותית ChatGPT:
"Thomas Cromwell's Death: A Rapid Descent from the Pinnacle of Power", מאמר באתר History Extra, פורסם ב-2024.
הילרי מנטל, "Wolf Hall", הוצאת Fourth Estate, שנת 2009.
דר' דרמוט מקאלוך, "Thomas Cromwell: A Life", הוצאת Penguin Books, שנת 2018.
ג'ון גאי, "Tudor England", הוצאת Oxford University Press, שנת 1988.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו