לאן נעלמים הפילים?

בשנים שבין 1964 ל-2016 נרשמה ירידה דרמטית באוכלוסיית הפילים האפריקאים: כיום חיים 70% פחות פילים בסוואנות ו-90% פחות ביערות היבשת הגדולה בעולם, כך לפי מחקר חדש, שפורסם בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences ונחשב להערכה המקיפה ביותר עד כה על מצב שני מיני הפילים באפריקה – פיל הסוואנה ופיל היער.

המידע מבוסס על סקרים (לא במובן של משאלים, אלא במובן של סקירות, כלומר תצפיות) ב-475 מקומות ב-37 מדינות, המכסים נתונים משנת 1964 עד 2016.

הסיבות העיקריות לירידה באוכלוסיית הפילים הן ציד בלתי חוקי ואובדן בתי גידול, כאשר ההתפשטות החקלאית היא גורם משמעותי. ציד הפילים מתבצע בעיקר לשם השגת החטים שלהם, הנמכרים באופן בלתי חוקי בשוק השחור, המונע בעיקר על ידי הביקוש לשנהב בסין ובמדינות אחרות באסיה.

ג'ורג' ויטמייר, פרופסור לשימור חיות בר באוניברסיטת קולורדו סטייט ויו"ר המועצה המדעית של ארגון "שמרו על הפילים", שהיה אחד ממובילי המחקר, אמר: "איבדנו אוכלוסיות שלמות של פילים, וחלק מהן לא יחזרו. אוכלוסיות בצפיפות נמוכה עדיין נתונות ללחצים. סביר מאוד שנאבד אוכלוסיות נוספות בעתיד". הוא הוסיף כי "המגמות אינן טובות, אך חשוב להכיר בכך שיש לנו הצלחות במקומות מסוימים. הלימוד כיצד והיכן אנו יכולים להצליח בשימור הפילים חשוב לא פחות מזיהוי חומרת הבידלדלות שהם חוו".

המחקר לא סיפק ספירה מדויקת של מספר הפילים ביבשת, אלא העריך את צפיפות האוכלוסייה בכל אתר שנבדק. זאת מפני שהסקרים השונים השתמשו בשיטות שונות ובתקופות זמן שונות להערכת צפיפות האוכלוסייה המקומית. "במחקר לא היה מדובר על מתן מספר מדויק של פילים, אלא על הערכת האופן שבו אוכלוסיות בודדות מסתדרות – והן בדרך כלל לא מסתדרות טוב", אמר ויטמייר.

הירידה באוכלוסיית הפילים ניכרת במיוחד במערב, צפון ומזרח אפריקה, שם הלחצים על בעלי החיים גבוהים וההגנה עליהם מוגבלת. באזורים אלה, כמו אזור הסאהל, ובמיוחד במאלי, צ'אד וניגריה, אוכלוסיות הפילים צנחו בצורה חדה. ויטמייר ציין: "איבדנו אוכלוסיות פילים במדינות רבות, במיוחד בצפון אזור הסאהל. כאן האיום גבוה מאוד והביטחון נמוך, מה שגרם לפילים להיכחד לחלוטין".

לעומת זאת, בחלקים מדרום אפריקה, שם ישנה הגנה מתמשכת על בעלי החיים, אוכלוסיות הפילים דווקא גדלות. "ראינו הצלחה אמיתית במספר מקומות באפריקה, אך במיוחד בדרום אפריקה, עם גידול חזק באוכלוסיות בבוטסואנה, זימבבואה ונמיביה. באזורים שבהם יש מגמות חיוביות, היה ניהול פעיל על ידי ממשלות או ארגונים אחרים שלקחו תפקיד ניהולי".

המחקר מדגיש את החשיבות של הבנת המגמות השונות באזורים שונים לצורך שימור יעיל. זיהוי סיפורי הצלחה, שבהם אוכלוסיות הפילים נשארות יציבות או אף גדלות, יכול לתרום לשימור מינים. לדברי ויטמייר, "הנסיבות והפתרונות במקומות שונים יכולים להיות שונים מאוד, אך ישנם מקומות שבהם אנשים מנהלים ומגנים על האוכלוסיות הללו בצורה יעילה".

המחקר מספק בסיס מוצק להחלטות ניהוליות, המסייעות להקצות משאבים מוגבלים להגנת הפילים בצורה היעילה ביותר. "הידיעה היכן להשקיע מימון ויכולות מוגבלים חיונית כדי להגן על הפילים בצורה הטובה ביותר", אמר צ'ארלס אדוארדס, מדען מחקר ומחבר שותף של המחקר.

הפילים האפריקאיים, טוען ויטמייר "הם לא רק אחד המינים החושבים והמודעים ביותר שאנו חולקים איתם את גוגב הלכת, אלא גם חלק חשוב ביותר במערכות האקולוגיות באפריקה, המאזנים בין יערות לשטחי דשא, משמשים כמפיצים קריטיים של זרעים, והם מין שעליו תלויים מינים רבים אחרים להישרדותם".

מקורות: The Straits Times, Phys.org, Deutsche Welle, The Business Standard, The Hindu.