יש סיבה פשוטה ולא נעימה לכך שאתם מתקשים במערכות יחסים

האם הרדיפה אחר רווחה חומרית-כלכלית פוגעת ביכולת שלנו ליצור קשרים אמיתיים? Claude מביאה לנו ממצאים שלא נעים להודות בהם, אך יש בהם גם לא מעט היגיון.

מחקרים מראים שככל שאנחנו מתמקדים יותר בהישגים חומריים – בין אם זה רכישת רכב שעולה יותר מכפי שאנחנו באמת מסוגלים להרשות לעצמנו או יציאה לחופשה "מושלמת" (או לפחות מתועדת לעייפה ככזו באינסטגרם וטיקטוק) ביוון – כך אנחנו מפתחים ציפיות לא מציאותיות מבני הזוג, החברים והמשפחה שלנו.

נכון שבישראל, ובכל קהילה יהודית, קיים הלחץ התמידי של ההורים והחברים להפוך לרופא, עורך דין או הייטקיסט, וקל לשכוח שמערכות יחסים בריאות דורשות משהו אחר לגמרי: זמן, תשומת לב ונוכחות רגשית. אבל כשאנחנו עובדים שעות נוספות כדי לממן את סגנון החיים שאנחנו חושבים שאנחנו ראויים או זקוקים לו, אנחנו מפספסים את הדברים החשובים באמת, כמו ארוחות ערב משפחתיות, שיחות עומק עם חברים וזמן איכות עם בן/בת הזוג.

רשתות חברתיות ומציאות בודדת
הסטורי של החברים בדובאי, תמונות החתונה המושלמת במלון היוקרה והפוסטים על רכישת דירה בגיל 28 – כל אלה יוצרים תחושה שכולם סביבנו חיים חיי מותרות, ושגם אנחנו חייבים להגיע לשם. אבל המחיר הוא לא רק כלכלי; המחקרים מראים שהתכונות שבאמת תורמות למערכות יחסים מוצלחות הן אמינות, תמיכה רגשית, יכולת להראות פגיעות, חוסן נפשי ומודעות עצמית.

לכן, כדי להיגמל מהאובססיה לסגנון חיים ולהתחיל ליהנות ממערכות יחסים עמוקות יותר כדאי להתחיל מבחינת הערכים שלנו – האם באמת חשוב לנו לגור בשכונה ה"נכונה", או שאולי עדיף לגור במקום צנוע יותר ולהשקיע יותר זמן במשפחה? האם פרטנר פוטנציאלי עם תפקיד אפור במקצוע אפרורי נחות מאשר בחירת עמיתים לדייטים לפי קו"ח? והאם לא עדיף לוותר על מסע שופינג מספר 587,109 בקניון המקומי לטובת טיול משפחתי אמיתי, כזה שבו הטלפון נשאר בכיס במקום לתעד כל רגע?

בסופו של דבר, השאלה היא פשוטה: האם אנחנו רוצים להיות עשירים בכסף או עשירים בקשרים אנושיים משמעותיים? התשובה, תלויה בסדרי עדיפויות בלבד.