לפני המייל הנייד: כך משתלב הביפר בהיסטוריה של התקשורת

התקיפה המאוד לא שגרתית שאירעה אתמול בלבנון הציפה לתודעה הישראלית תזכורת לקיומו של ה"ביפר" (זימונית, בשמו הרשמי) – ויותר מכך, את העובדה המוזרה שיש מי שעדיין משתמש בו ב-2024. אז כמובן שפנינו ל-Claude כדי שתביא לנו תקציר של התפתחות מכשירי התקשורת ואיך הביפר השתלב בהם.

הטלגרף: חלוץ התקשורת למרחקים

אמצעי התקשורת הראשון שהחליף את השליחים עם המכתבים היה הטלגרף, שהומצא בשנת 1844 על ידי סמואל מורס. הטלגרף אפשר לראשונה העברת הודעות למרחקים ארוכים באמצעות אותות חשמליים שעברו בכבלים שנמתחו בין יישובים. כל צד היה יכול להעביר מסרים לצד השני על ידי "איתותם" בקוד מורס, כך שמשני צידי החוט צריכים היו להימצא אנשים שיודעים את הקוד, או לחלופין אנשים שקיבלו ורשמו את הקוד לפענוח ע”י אנשים שהכירו את ה”שפה”. היכולת הזו להעביר מסרים תוך שניות למרחקים ארוכים שינתה את פני המסחר, העיתונות ועוד.

הטלפון: מהפכת התקשורת הקולית

הטלפון, שהומצא על ידי אלכסנדר גרהם בל בשנת 1876, הביא את התקשורת הדו-כיווניה לרמה חדשה לגמרי. לראשונה, אנשים יכלו לשמוע זה את קולו של זה בזמן אמת, ללא קשר למרחק ביניהם. גם כאן, הבסיס היה החוטים שנמתחו בין יישובים, אך הפעם לא היה צורך ללמוד קוד מיוחד. כל מה שהיה צריך הוא שלשני הצדדים יהיה מכשיר טלפון ולבקש מהמרכזייה לחבר אתכם לאיש הקשר הרצוי.

מכשירי קשר: לתקשר מכל מקום

מכשירי קשר, או בשמם האנגלי "ווקי-טוקי", הומצאו בשנות ה-30 של המאה ה-20, ושימשו תחילה בעיקר לצרכים צבאיים. המכשירים הללו משתמשים בגלי רדיו לשידור וקליטה של מסרים קוליים באופן אלחוטי. הם מאפשרים תקשורת דו-כיוונית, אם כי בד"כ רק צד אחד יכול לדבר בכל רגע נתון.

הזימונית: מהפכה בתקשורת אישית

הביפר, או בשמו הרשמי "זימונית", היה אחד המכשירים המשמעותיים בהתפתחות התקשורת האישית. הוא הומצא בשנת 1949 על ידי אל גרוס, אך הפך לנפוץ רק בשנות ה-80 וה-90. הוא כלל מסך LCD קטן של אחד עד שלוש שורות, ומקלדת זעירה, וכאשר מישהו רצה ליצור קשר, הוא היה שולח למספר הביפר הודעה קצרה או מספר טלפון. הביפר היה מצפצף ("ביפ", ומכאן שמו) ומציג את ההודעה או המספר על המסך. תחילה ביפרים יכלו להציג רק מספרים, ולאחר מכן השתכללו והחלו להציג גם אותיות.

לביפר היו מספר יתרונות ייחודיים: ראשית, העובדה שהיה המכשיר הראשון שאיפשר תקשורת טקסטואלית אלחוטית, כאשר בעל המכשיר יכול להחליט מתי לקרוא את ההודעות והאם ומתי לחזור לאלה שחיפשו אותו. המכשירים היו קטנים מספיק להיכנס לכיס או למתלה חגורה, והחזיקו עד מספר שבועות בין הטענות של הסוללה.

הטלפון הנייד: המהפכה הסלולרית

בשנות ה-80 החלו להופיע טלפונים סלולריים, והביפר איבד את מקומו לטובת הטלפון הנייד. הטלפונים הניידים משתמשים ברשת של תחנות בסיס (אנטנות סלולריות) כדי לתקשר, ומעבירים אותות קול ונתונים דרך גלי רדיו לתחנת הבסיס הקרובה ביותר, שמעבירה את המידע הלאה. בדור הראשון היו שיחות בלבד, בדור השני הצטרפו הודעות טקסטואליות ובדור 2.5 גם גלישה סלולרית. מהדור השלישי והלאה רוב השדרוגים היו במהירות הגלישה, ויחד איתה השתכללו המכשירים, הפכו ל"חכמים" וקיבלו עוד ועוד יכולות.

בתוך כל זה, הזימונית היא, כפי שנראה כעת, אמצעי התקשורת המועדף על ארגוני טרור מסוימים, דווקא בזכות ה"טיפשות" שלה. היא אינה כוללת GPS או חיבור תמידי לרשת, ולכן אידיאלית עבור פושעים – מלבד אם גוף עלום כלשהו מצליח לשים את ידו על המכשירים לפני שהם מגיעים לפושעים ולהוסיף להם תכונות כמו שבבי איתור, תקשורת נסתרת או חומר נפץ.