המקרה המוזר של "סינדרום עליזה בארץ הפלאות"

כ-40 שנה לאחר פרסום הספר "הרפתקאות עליזה בארץ הפלאות" בשנת 1865, החלו להופיע בספרות הרפואית תיאורים של הזיות דומות לאלו שתיאר לואיס קרול בספרו. בשנת 1904 פרסם וויליאם ספרטלינג, אחד מהאפילפטולוגים (אפילפטולוגיה - חקר וטיפול באפילפסיה, "מחלת הנפילה") האמריקאים הראשונים, מחקרים על מספר מטופלים שדיווחו כי "הכול נראה גדול יותר" לפני ההתקפים שלהם. מספר שנים מאוחר יותר, בשנת 1907, דיווח הנוירולוג הבריטי וויליאם גאוורס גם הוא על חולים באפילפסיה שתפסו אובייקטים כגדולים פי שניים מהרגיל במהלך ההילה שלפני ההתקף. בשנת 1913 ציין הנוירולוג הגרמני הרמן אופנהיים כי ראה מקרה של מיגרנה חמורה בה הייתה תחושה בלתי ניתנת לתיאור של ניתוק של הגפיים לאחר שעה או אפילו יום של סחרחורת ספונטנית.

"הייתי יכולה להתמודד עם גדילה אם היה לי מקום נוח מספיק" 

האמריקאי קרו ליפמן ציין במאמר שפורסם בשנת 1952 כי "המגוון הגדול" של הזיות שחווים במהלך הילה של מיגרנה עדיין "לא מוכר היטב לקהילת הרפואה". הוא טען באופן שגוי כי "אין תיאור בספרות המיגרנה של הזיות תחושת דימוי הגוף," והוסיף כי "במהלך שמונה עשרה שנות מחקר אינטנסיבי במיגרנות אספתי היסטוריות רבות של הזיות כאלה מנשים וגברים כאחד," ואז תיאר שבעה מקרים.

תיאורי מקרים

אחד המקרים הוא של עקרת בית בת 38 שסבלה מכאבי ראש שהחלו במהלך הריונה השני וחזרו מאז. "שעות לפני התקף של כאב ראש חד צדדי והקאות, ולעיתים קרובות במהלך ולאחר ההתקף, היא עלולה להתנדנד כאילו היא שתויה,"מדווח ליפמן. "עם תסמינים אלה מופיעה לעיתים תחושה שהצוואר נמתח לכיוון אחד לאורך רגל או יותר; לפעמים הירך או הצד מתנפחים לפני, עם, או לאחר כאב הראש. מדי פעם נדירות היא חשה שהיא קטנה - 'בערך 30 סנטימטרים', אך היא אומרת שהיא יודעת שהעיוות אינו אמיתי כי היא מסתכלת במראה לראות."

מקרה נוסף הוא של אישה בת 90 שהתלוננה לעיתים קרובות על כך שהאוזן השמאלית שלה "מתנפחת ב-15 סנטימטרים או יותר" כמה שעות לפני תחילת מיגרנה קלה. תחושת עיוות האוזן לא הטרידה את המטופלת, כיוון שהיא "יכלה לראות במראה שהיא לא קיימת."

במקרה נוסף, מזכירה בת 23 תיארה את הזיותיה במכתב לליפמן: "בערך כל שישה חודשים הייתי חווה התקף משמעותי שנמשך שבועות ודורש אשפוז. באותם זמנים חוויתי תחושה שראשי גדל לממדים עצומים והיה קל כל כך שהוא צף לתקרה, למרות שהייתי בטוחה שהוא עדיין מחובר לצווארי... תחושה זו הייתה חולפת עם המיגרנה אך הייתה משאירה אותי בתחושה שאני גבוהה מאוד. כשצעדתי ברחוב חשבתי שאוכל לראות את ראשיהם של אחרים מלמעלה, והיה מפחיד ומרגיז לא לראות כפי שהרגשתי. התחושה הייתה כל כך ממשית שכשראיתי את עצמי בחלון או במראה, זה היה הלם לגלות שאני עדיין בגובה הרגיל שלי של פחות מחמישה מטרים."

תסמיני הסינדרום

לואיס קרול תיאר בצורה מדויקת חלק מהתסמינים הנפוצים של הסינדרום, כלומר, תחושת הגדלה או הקטנה של הגוף ("מקרו- או מיקרוסומטוגנוזיה") ואובייקטים שנראים גדולים או קטנים מהמציאות ("מקרו- או מיקרופסיה"). אך המטופלים דיווחו על מגוון תסמינים נוספים, כולל אי יכולת לתפוס צבע או תנועה, תפיסה עמוקה מוגברת, תנועות אשלייתיות, אובייקטים הנראים שטוחים ומוארכים, אובייקטים הנראים מסובבים ב-90 או 180 מעלות, וראיית מספר תמונות כאילו מביטים דרך עין מורכבת של חרק. בדרך כלל, תסמינים אלו אינם ארוכי טווח ונעלמים תוך דקות או ימים, אם באופן ספונטני או לאחר טיפול בגורם הבסיסי; במקרים של מיגרנה ואפילפסיה, הם עשויים להימשך שנים או אפילו לאורך כל חיי המטופל. אחד או יותר מתסמינים אלו מופיעים יותר בתדירות באוכלוסייה הכללית, עם מחקר משנת 1999 שהראה כי יותר משליש מ-297 המבוגרים שנדגמו חוו שני תסמינים כאלו במהלך חייהם.

התופעות והסיבות

"סינדרום עליזה בארץ הפלאות", (Alice in Wonderland Syndrome, AIWS), נחשב נדיר ביותר. פחות מ-200 תיאורי מקרים פורסמו בספרות הרפואית מאז שניתן לו שמו על ידי הפסיכיאטר הבריטי ג'ון טוד בשנת 1955. טוד תיאר את התסמונת כתופעה נוירולוגית בה אדם חווה שינויים בתפיסת גודל, צורה, מרחק או זמן של אובייקטים סביבו. הסימפטומים של התסמונת, הוא קבע, כוללים תחושות כאילו דברים נראים גדולים או קטנים יותר מכפי שהם באמת, תחושת עיוות זמן, ושינויים בתפיסת הגוף של האדם עצמו.

רוב המקרים המתועדים הם בקרב ילדים, כשהגיל הממוצע הוא תשע. אצל ילדים, הסינדרום משויך לעיתים קרובות לדלקת מוח הנגרמת על ידי וירוס אפשטיין-בר ("מחלת הנשיקה"); אצל מבוגרים, מיגרנה היא הסיבה הנפוצה ביותר, עם הסינדרום המתרחש בכ-15 אחוזים מאלו הסובלים ממיגרנות. סיבות נוספות כוללות גידול במוח, דימום מוחי, קדחת השנית, שבץ, דיכאון וסכיזופרניה; בשנת 2011 דיווחו רופאים בישראל על מקרה של ילד בן 11 שפיתח סינדרום עליזה בארץ הפלאות לאחר שנדבק בשפעת החזירים ("H1N1"). הסינדרום דווח גם במהלך מניעת חושים (מצב שלילת גירויים חושיים חיצוניים מכוון לצורכי טיפול או מחקר), וכן במהלך היפנוזה ומצבי תודעה משתנים המתרחשים רגע לפני השינה ורגע לפני ההתעוררות (מצבי "היפנגוגיה" ו"היפנופומפיה").

מצב מסכן חיים - סינדרום עליזה בארץ הפלאות כגורם לאנורקסיה נרבוזה

עיוותי דימוי הגוף שחווים בסינדרום עליזה בארץ הפלאות הם בדרך כלל לא מזיקים. עם זאת, הם יכולים להיות גורם בסיסי, ולא תוצאה, של מצבים אחרים, ובמקרים מסוימים יכולים להיות מזיקים ואף מסכני חיים - דוגמה מרכזית לכך היא אנורקסיה נרבוזה, הפרעת אכילה חמורה המתאפיינת בפחד אינטנסיבי מעלייה במשקל ובדימוי גוף מעוות. אנשים הסובלים מאנורקסיה נרבוזה נוטים לראות את עצמם כשמנים גם כשהם רזים בצורה קיצונית. ההפרעה כוללת לעיתים קרובות דפוסי אכילה מגבילים והתנהגויות אחרות שמטרתן לרדת במשקל או למנוע עלייה במשקל.

יש מקרים שבהם אנשים עם אנורקסיה נרבוזה יכולים לחוות תסמינים דמויי סינדרום עליזה בארץ הפלאות, כמו תחושות של עיוותים בגוף. זה עשוי להיות כתוצאה מהשפעות פסיכולוגיות של רעב קיצוני והפרעות אכילה על המוח. כמו כן, השפעות נוירולוגיות של אנורקסיה נרבוזה על המוח יכולות לפגוע בתפיסת הגוף, וכך לגרום לעיוותי תפיסה שמזכירים את התסמינים של סינדרום עליזה בארץ הפלאות.

לסיכום אנו לא תופסים את העולם כפי שהוא באמת; תפיסתנו את העולם היא ההשערה הטובה ביותר של מוחנו על המציאות, והיא בנויה מהמידע המוגבל שהוא מקבל דרך חושינו. עיוותי דימוי הגוף שחווים בסינדרום עליזה בארץ הפלאות הם בדרך כלל תוצאה של בעיה אחרת ויכולים להיות מבלבלים או מפחידים מעט, אך הם אינם מזיקים בדרך כלל. עם זאת, הם יכולים להיות להיות גורם בסיסי, ולא תוצאה, של מצבים אחרים, ובמקרים מסוימים יכולים להיות מזיקים ואף מסכני חיים - דוגמה ראשית לכך היא אנורקסיה נרבוזה.

בהכנת הכתבה הסתייענו ב-ChatGPT.