כולנו חווינו את זה: שיחה עם מישהו שמתקשה לשמור על קשר עין. זה יכול להיראות גס רוח או לגרום לנו לתהות אם הוא באמת מקשיב. ובאמת זאת אמונה רווחת שהימנעות מקשר עין מסמלת חוסר עניין. אבל מסתבר שזה קצת יותר מורכב מזה.
רבים מאמינים שאנשים נמנעים מקשר עין מכיוון שהם לא מתעניינים באדם או בשיחה. מסקנה זו נובעת פעמים רבות מחוויות אישיות, כמו סצנות מעולם הדייטינג שבהם היעדר מבט מתפרש כהיעדר משיכה. אחרים טוענים שהימנעות מקשר עין היא טקטיקה מכוונת להתחמק ממצבים לא נוחים, מה שמוביל את הצד השני להרגיש שלא מעריכים אותו.
כמה מומחי דייטינג מציעים בכלל את ההיפך. הם טוענים שהסטת המבט יכולה דווקא להעיד על עניין, במיוחד בהקשרים רומנטיים. לדוגמה, חלק מהנשים עשויות להירתע ממבט ישיר כדי לא להיראות להוטות מדי, רתיעה שעשויה לחול גם על גברים. במקרים אלה, היעדר קשר עין יכול להיות סימן למשחק של "קשה להשגה" ולא חוסר עניין.
הפרספקטיבה הפסיכולוגית
אם מנתחים את ההתנהגות הזו מבחינה פסיכולוגית, נראה שפעמים רבות הימנעות מקשר עין אינה קשורה לאדם שממנו נמנעים. היכולת להישיר מבט נובעת למשל מביטחון עצמי ואישיות חברותית. אנשים בטוחים בעצמם יוצרים קשר עין ישיר מכיוון שנוח להם להיראות והם אינם נבוכים באשר לפגמים שלהם. אנשים חברותיים משתמשים בקשר עין כדי להראות שהם מעורבים וקשובים למה שנאמר בשיחה.
לעומת זאת, עבור אלה שנמנעים בעקביות מקשר עין, יש חסמים פסיכולוגיים שמפעילים אותם. להלן כמה סיבות לכך.
טראומה: אנשים שחוו טראומה ברמה מסוימת עלולים להרגיש לא בטוחים כאשר תשומת הלב מתמקדת בהם. לדוגמה, אנשים עם היסטוריה של טראומה מינית עשויים להימנע מקשר עין כדי למנוע תשומת לב לא רצויה או כדי להימנע משליחת מסר מטעה.
ביקורת בילדות: ביקורת תכופה במהלך הילדות יכולה להוביל להשלכת חוסר ביטחון על אחרים. אנשים כאלה עשויים להאמין שאחרים ישפטו אותם בחומרה כמו שהם שופטים את עצמם.
פחד מדחייה: החשש שמא העניין שלהם אינו הדדי יכול לגרום לאנשים מסוימים להסיט את המבט, כדי להגן על עצמם מפני דחייה אפשרית.
הולכת שולל: הימנעות מקשר עין יכולה להיות גם סימן להונאה. אנשים שאינם דוברי אמת עשויים לחשוש שהרמייה שלהם תתגלה דרך העיניים.
פחד מסמכות: מי שגדל בסביבה שבה כיבוד הסמכות נאכף בקפדנות, חווה פעמים רבות קשר עין ישיר כחלק מעימות או נזיפה - מה שהוביל להרגל של הימנעות מכך.
חשיפת הרגשות האמיתיים: במצבים כמו ראיונות עבודה, אדם עלול להימנע מקשר עין מתוך חשש שהעצבנות או רגשות אחרים שלו יתגלו על ידי המראיין.
הבנת הסיבות מדוע אנשים מתקשים לשמור על קשר עין יכולה לעודד יותר אמפתיה וסבלנות באינטראקציות שלנו. במקום להניח שזה נובע מחוסר עניין או גסות רוח, זיהוי הגורמים הפסיכולוגיים הפוטנציאליים יכול לעזור לנו לנווט בשיחות ברגישות רבה יותר. בין אם זה נובע מטראומות עבר, חוויות ילדות או פחד לחשוף יותר מדי, הסיבות להימנעות הן לרוב מורכבות ועמוקות. זו תובנה מנחמת: התנהגות כזו בדרך כלל אינה משקפת את הערך שלנו או את איכות השיחה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו