האנושות משתמשת בנייר כבר מאות רבות של שנים – אבל עדיין איננו יודעים עליו הכל. כעת נפתרת אחת התעלומות הוותיקות ביותר ופותחת דף חדש (כן, אנחנו יודעים שראיתם את הבדיחה הזו מגיעה מקילומטר) ביכולת שלנו לייעל את השימוש בנייר. נעזרנו ב-Claude כדי ללמוד על השאלה והתשובה.
חוקרים מאוניברסיטת גראץ לטכנולוגיה באוסטריה חשפו את הסיבה שגורמת לדפים לנטייה להתעקל בקצוות גם כאשר הם מונחים שטוחים לחלוטין. הממצאים שלהם, שפורסמו בגיליון ינואר של כתב העת Materials & Design, חושפים שממיסי דיו, כמו גליצרול, הם האשמים שגורמים לסלסול הנייר.
מדפסות הזרקת דיו זקוקות למים וחומרים ממיסים כמו גליצרול לאפשר להן להפוך את הדיו לטיפות שבהן היא יכולה להשתמש. בעוד המים מתאדים במהירות לאחר ההדפסה, הגליצרול נשאר, מכיוון שהוא מתאדה רק בטמפרטורות גבוהות במיוחד. באמצעות ניסויים מדוקדקים, החוקרים ריססו צד אחד של הנייר בתערובת גליצרול-מים ועקבו אחרי הסתלסלותו במשך שבוע באמצעות סריקת לייזר. הנייר הלא מרוסס נשאר שטוח, בעוד הדפים הספוגים בגליצרול הלכו והתעקלו מיום ליום.
על ידי הפרדת הנייר המודפס לשכבות דקות, גילו החוקרים כי הגליצרול נודד בהדרגה מהצד המודפס של הדף אל צידו הלא מודפס. מכיוון שגליצרול גורם לסיבי תאית – הבסיס ממנו עשוי נייר – להתנפח, מעבר החומר מהשכבות העליונות המודפסות לתחתונות הלא מודפסות גרם לכיווץ קל של העליונות התרחבות של התחתונות. כך נוצר האפקט שגורם לקצות הנייר "להימשך" מעלה ולהסתלסל.
החוקרים מעריכים כי החלפת הגליצרול בממיסים אחרים יכולה למנוע הסתלסלות – אבל גליצרול מעניק לדיו תכונות חיוניות להדפסה. מציאת חלופה עשויה לדרוש הדפסת-דמה של הצד החלק כך שכבר יהיה ספוג גליצרות בכמות שתמנע ממנו לספוג גם את זה של הדיו המודפס על השכבה העליונה. בכל אופן, סביר להניח שהגילוי יתרום למציאת שיטות למניעת הסתלסלות הנייר לאורך זמן, כך שהוא יישאר חלק ושטוח יותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו