היום מציינת אלבניה את יום העצמאות שלה – שבאופן מפתיע מציין לא פעם אחת, כי אם פעמיים בהן הצליחה המדינה המוסלמית מהאחרונות באירופה להשתחרר מכובשים זרים. נעזרנו ב-Forefront וב-ChatGPT כדי לספר בקצרה על שני השחרורים של אלבניה.
ב-28 בנובמבר 1912 – לפני 111 שנים בדיוק – קיימה אלבניה את הצבעת וְלוֹרֶה, על שם העיר בה התכנסו נציגי העם האלבני, והכריזו על עצאותה לאחר כמעט 500 שנה תחת שליטה עות'מאנית. המדינה נאבקה בשנותיה הראשונות, אך רוב העולם, כולל המעצמות הגדולות, הכיר בה בשנה שלאחר ההכרזה.
בדיוק 32 שנים מאוחר יותר, ב-28 בנובמבר 1944, זכתה אלבניה בעצמאות בפעם השנייה, כאשר הפרטיזנים הקומוניסטים הביסו את החיילים האחרונים של כוחות הציר שנותרו בבירה, טיראנה, וערכו בה מצעד צבאי לציון היציאה מעול הפשיסטים האיטלקים, ששלטו באלבניה בשליחות הנאצים מ-1939 עד מפלתו של מוסוליני ב-1943, והגרמנים עצמם שנכנסו למדינה מייד לאחר מפלתו של מוסוליני כדי לחזק את השליטה בה.
גם הפעם נאבקה אלבניה העצמאית על קיומה, לאחר שהפרטיזנים הקימו בה רפובליקה עממית סוציאליסטית, שנודעה במשך עשורים בשחיתות ובעוני מרוד. רק בשנים האחרונות התחילה המדינה להדביק את הפער האדיר שלה מול השכנות האירופיות המפותחות יותר.
יום העצמאות האלבני מצוין במדינה בנפנוף הדגל האדום שעליו הנשר השחור בעל שני הראשים, טקסי זיכרון באנדרטאות עצמאות ובבתי קברות, והנחת זר על פסלו של איסמעיל קמאלי, שקרא את הכרזת העצמאות בוולורה מ-1912, בבירה טיראנה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו