כדאי שתבדקו: כך תוכלו לדעת אם יש לכם סיכוי לחטוף קריש דם בטיסה

אחד החששות הגדולים מפני טיסה ארוכה, מלבד שעמום, תינוק צורח במושב מאחוריך וארוחה בטעם של אתמול, הוא החשש מפני הנזק הבריאותי שיכול להיגרם בטיסות ממושכות. המפורסם שבהם הוא החשש מהיווצרות של קריש דם, שיכול ליצור מצב שבו הקריש מתנתק ונסחף לעבר הריאות, מה שיכול לגרום לבעיות בריאות קשות ואף, במקרים קיצוניים, למוות.

כאשר מדובר באנשים עם סיכון גבוה או עבר של היווצרות קרישים, החשש מובן, אולם במקרים רבים מדובר גם באנשים רגילים שאין להם סיכון מוגבר לקרישיות יותר, או שהם נשאי מוטציה הטרוזיגוטים (מצב שבו רק גן אחד נושא את המוטציה), שחוששים לפני טיסות ארוכות. הרשת מלאה במידע סותר, מטעה ואף שגוי, וההמלצה הראשונית היא כמובן להתייעץ עם רופא המשפחה בנוגע למצב הבריאותי ואם קיים צורך בטיפול כלשהו לפני טיסה ארוכה.

רופאים רבים ממליצים למטופלים נשאים שאינם בסיכון גבוה להזריק קלקסן לפני הטיסה, תרופה שגורמת לדילול דם, אבל האם זה באמת נצרך? בדקנו.

"המספרים מאוד נמוכים"

"נתחיל מלשבור את המיתוס", מכריזה ד"ר ענת רבינוביץ', מנהלת היחידה לקרישת דם מכון המטולוגי, המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה. "יש סיכון לקריש דם עמוק בוורידי הרגליים העמוקים או בסיבוך שלו, תסחיף ריאתי. הסיכון עולה בטיסה שנמשכת יותר מ-4 שעות, וגם כשיורדים מהטיסה הסיכון עדיין נשאר גבוה בשבועיים הראשונים שלאחריה. אולם בכמה מקרים באמת נוצר קריש דם? המספרים מאוד נמוכים. כלומר – פחות מ-0.05% של אנשים שעולים לטיסה יפתחו אירוע קרישיות ורידי משמעותי".

למי יש סיכוי גבוה יותר לחטוף קריש?
"רוב האנשים שבקבוצה הזו הם כאלה שיש להם גורמי סיכון. נדיר מאוד שאנשים אחרים יפתחו קריש דם בטיסה. קבוצות סיכון כוללות כאלה שהיה להם אירוע קרישיות ורידי קודם או כאלה שיש להם ממאירות אקטיבית (סרטן), ממאירות של הלבלב או הקיבה, ריאות, או תחת טיפולים כימותרפיים, נשים בהיריון בעיקר בטרימסטר השלישי, אנשים מעל גיל 80, אנשים עם השמנת יתר משמעותית - BMI מעל 35, נשים שמשתמשות בגלולה או טיפול הורמונלי חלופי, כאלה שעברו ניתוח - כולל החלפת מפרק ירך או ברך - בששת השבועות הראשונים אחרי ניתוח. אבל צריך להבין שכל אחד מהסיכונים האלה הוא שונה. אלו שלוקחות רק גלולה מעלות את הסיכון בקצת, וכדי לפתח את האירוע צריך שילוב של כמה גורמים לא רק אחד, וכמובן - בתוך כל זה גם נכנס העניין של קרישיות היתר הגנטית או הנרכשת".

אז מהן בעצם המוטציות שקשורות לזה?
"פקטור 5 (ליידן), ומוטציית פקטור 2, והן המוטציות הכי שכיחות באוכלוסייה, אבל יש סוגים נוספים של קרישיות יתר נרכשת שהם יותר מסוכנים מהמוטציות האלה – בין 10 ל-20 אחוזים הם נשאים של מוטציית הפקטור 5, ובין 5-10 אחוזים נשאים של מוטציית פקטור 2, אבל רוב האנשים לא יבטאו שום אירוע קרישיות בימי חייהם – הסיכון לפתח אירוע קרישיות בנשאי פקטור 5 ליידן או פרותרומבין (פקטור 2) הוא 5-10 אחוזים במשך כל תקופת החיים (lifetime risk). יש משפחות שלמות שהמוטציה עוברת בהן בתורשה, ואף אחד מחברי המשפחה לא מבטא אותה".

מתי כן יש סיכון יותר גבוה לנשאים?
"אם קרוב משפחה מדרגה ראשונה ביטא את המוטציה - היה לו אירוע קרישיות, במצב כזה יש יותר סיכון שהאדם עצמו גם יפתח אירוע קרישיות. מצב שני שהמוטציה עלול לבטא אותה באירוע קרישיות – כשנוסף על הבסיס הגנטי של האדם קיים גם גירוי חיצוני, גלולה משולבת למניעת היריון שמכילה אסטרוגן, האישה בהיריון, אחרי ניתוח, קרתה טראומה, וגם בטיסה עלול לעלות הסיכון. אבל מבין כל הדברים האלה, הטיסה היא גורם שמעלה סיכון בצורה נמוכה יחסית".

איך כדאי לנהוג?

כאמור, ההמלצות שונות ומגוונות, אולם יש ישנם כמה כללים שלכלל האוכלוסייה ולאנשים עם סיכון מוגבר בפרט כדאי להקפיד עליהם במהלך טיסה. "יש המלצות של האיגוד האמריקני והבריטי להמטולוגיה – ועבור רוב הטסים אין המלצה למתן נוגדי קרישה מניעתיים", מפרטת ד"ר רבינוביץ', "יש המלצות לאמצעי זהירות כללים, כמו לקום מהכיסא וללכת במטוס פעם בשעה-שעתיים, להזיז את הרגליים, כיפוף ויישור של כף הרגל ומפרק הקרסול וכיפוף ויישור של הברך, ויש דברים שלא נחקרו אבל נחשבים לאמצעי זהירות, כמו שתיית מים מרובה וצמצום צריכת אלכוהול.

"עוד אמצעי מומלץ לאנשים שבקבוצות סיכון בלבד הוא גרבי לחץ בטיסה, אולם לא כל גרבי הלחץ שנמכרות בכל חנות מתאימות לטיסה. גרבי הלחץ המומלצות הן עד הברך, בעלות לחץ מדורג של 15-30 מ"מ כספית בקרסול. אלו גרביים שנחקרו והראו שמורידות את הסיכון לאירוע יתר לחץ ורידי בטיסה".

מה לגבי הזריקה המומלצת, קלקסן?
"לא מומלצת לכל האוכלוסייה ולא באופן עיוור. נותנים את זה על בסיס מקרה פרטני, בודקים כל מקרה לגופו ונותנים רק למי שמעריכים שהם בסיכון גבוה במיוחד לפיתוח אירוע קרישיות בטיסה, ושהתועלת במתן נוגד קרישה עולה על הסיכון – או שהבנאדם בקבוצת סיכון מיוחדת, מאלה שציינו, כשיש שילוב של כמה גורמי סיכון, או כשיש מישהו עם קרישיות יתר שאנחנו תופסים אותה בסיכון גבוה. במצב הזה כשקיימת המלצה מהמטולוג לקבל נוגד מניעתי בטיסה, נותנים זריקה אחת של קלקסן במינונים שונים שתלויים במשקל, זריקה אחת לפני הטיסה הלוך וזריקה אחת לפני הטיסה חזור".

מה לגבי אלה שמטופלים כבר בנוגדי קרישה באופן קבוע?
"הם צריכים להמשיך לקחת מדללי דם בטיסה כרגיל, ואין צורך בתוספת של תרופה או זריקה. מחקרית, המוצר היחיד שנבדק הוא קלקסן, וכל הטיפולים הפומיים האחרים כמו אספירין, קומדין, ועוד - נבדקו רק כשהם ניתנים באופן ארוך טווח כשיש התוויה למתן ממושך, ואין מחקרים שבדקו את יעילות התרופות כשהן ניתנות במנה חד-פעמית לכיסוי טווח קצר".

יש לזריקה תופעות לוואי?
"היא מדללת דם, אז קיים סיכון לדימום. במתן חד פעמי בהלוך ובחזור של מדלל דם במינון קטן מניעתי, הסיכון לא גבוה - אבל גם הסיכון לפיתוח אירוע קרישיות לא גבוה".

איך מזהים אם מתפתחת קרישיות במהלך טיסה?
"המצב השכיח נקרא DVT, קריש דם בוורידים העמוקים של הרגל, שיכול להתבטא בכאב ברגל, בנפיחות, באודם, אלה הסימנים. הוא גם יכול להופיע עד שבועיים שלושה אחרי הטיסה. כאשר קריש מתנתק ונסחף לריאות, נוצר תסחיף ריאתי שגורם לקוצר נשימה, שיעול שיכול להיות דמי, כאבים בחזה והתעלפות".

לסיכום - תמיד מומלץ להתייעץ עם רופא המטולוג במידה שאתם נמצאים בקבוצת סיכון, ולא להיבהל אוטומטית מכל פרסום שרואים בנוגע לסיכון של התפתחות קריש דם בטיסות.