בתחילת המלחמה עזבו את ישראל כמעט כל חברות התעופה הזרות. כעבור כמה שבועות החלה חזרה הדרגתית שלהן, וכיום רובן כבר פועלות בארץ. עם זאת, קיים עדיין מחסור משמעותי בהיצע לעומת התקופה שקדמה למלחמה, והביקוש הרב גורם בלא מעט מקרים למחירי טיסות גבוהים.
לצד העובדה שחלק מחברות התעופה הזרות עדיין לא חזרו לישראל - ובהן אמירייטס, אמריקן איירליינס, וירג'ין אטלנטיק הבריטית, טאפ הפורטוגלית, איזיג'ט, טורקיש איירליינס, קוריאן אייר וקת'אי פסיפיק מהונג קונג - רבות מאלה אשר כבר חזרו מפעילות טיסות בתדירות נמוכה יותר מזו שלפני המלחמה.
בחלק מהחברות הללו הטיסות לישראל מתבצעות במטוסים קטנים יותר, ומשמעות הדבר היא היצע נמוך יותר של מושבים בטיסות מישראל ואליה - מה שבתורו גורם גם הוא לחוסר האיזון היחסי בין ההיצע לביקוש בטיסות.
אי־היציבות מרתיעה
בד בבד עם ההיצע הנמוך, גם חוסר היציבות מרתיע חברות תעופה. הביטולים של לא מעט טיסות בחודשי המלחמה הראשונים גרמו לנוסעים רבים לחשוש להזמין טיסות בחברות תעופה זרות, בעוד חברות התעופה הישראליות וכמה חברות זרות - ובהן פליי דובאי, איתיחאד איירווייז האמירותית, אוזבקיסטן איירליינס ואחרות - המשיכו לטוס לאורך כל תקופת המלחמה.
סגירת השמיים בישראל בליל המתקפה האיראנית, ב־14 באפריל, גרמה לכך שכמה חברות תעופה משמעותיות כמו אייר קנדה ואיזיג'ט לא חזרו לטוס לישראל עד היום. חברות זרות נוספות, ובהן יונייטד איירליינס האמריקנית ואייר אינדיה, חזרו לישראל - אך רק כעבור כמה שבועות. גם לאחר שחברת התעופה ריינאייר האירית חזרה לישראל, חוסר ההסכמות שלה עם נתב"ג גרמו לחברה להיעדר מישראל למשך כמה חודשים, וחברת התעופה ההולנדית KLM הודיעה שהיא מפסיקה לטוס לישראל במהלך החודשים יולי-אוגוסט בשל שיקולים מסחריים.
כל אלה, לצד מקרים שונים בענף התעופה, גורמים לישראלים רבים לחשוש מהזמנת הטיסות, אשר הפכה בחודשים האחרונים יקרה, מסורבלת ולפעמים גם מלווה בחוסר ודאות - במיוחד בתקופות מתוחות יותר ובחברות תעופה שאינן ישראליות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו