הג'יהאד האסלאמי הוא הגדול שבין הארגונים הסוררים ברצועה. שני רק לחמאס בעזה במספר פעיליו ובנשק הרקטי והאחר שעומד לרשותו. אין לו עניין בהסדרה עם ישראל, אלא רק בלחימה בלתי פוסקת "עד לשחרור פלשתין".
אבו אלעטא, "אבו סלים", היה עד אתמול מפקדו הבכיר והסורר של הארגון הזה ברצועה. לכאורה שימש רק מפקד "החטיבה הצפונית", אבל בפועל היה המנהיג הצבאי, שהכתיב את הקצב והמהלכים בלי לעשות חשבון לאיש: המטיר רקטות על ישראל כל אימת שהתחשק לו, הפעיל ירי צלפים כשזיהה הזדמנות מתאימה, תכנן פיגועים ואתגר לא פעם את חמאס, בשעה שזה ניסה להידבר עם ישראל על הסכם רגיעה.
טעות לחשוב שההתנהלות הבלתי-מרוסנת של אבו אלעטא נגזרה רק מהטמפרמנט הסוער שלו. "אבו סלים" היה קשוב לרצון אדוניו בטהרן, שנושאים כבר שנים בנטל הבלעדי של מימון הארגון וחימושו, וקשוב גם לרצון מפעילו הישיר בדמשק, אכרם אל-עג'ורי, שייתכן כי ניצל בנס מניסיון חיסול בדמשק, כמעט באותה שעה שבה הופגש אבו אלעטא עם אלוהיו בעזה.
טהרן רוצה לנקום
אין זה סוד שהאיראנים עושים כל שבכוחם כדי לטרפד כל מאמץ של הסדרה ברצועה. הלחץ הבלתי-פוסק שהם מפעילים על הג'יהאד להתגרות בישראל - וגם בחמאס ובמצרים - גבר מאוד באחרונה, מתוך הרצון לנקום בישראל על הפעולות המיוחסות לה נגד המיליציות הפרו-איראניות בעיראק, ונגד מטרות איראניות בזירות אחרות.
אבו אלעטא נרתם למלא אחר ההנחיות מטהרן ומדמשק ושילם בחייו. חיסולו בעזה וניסיון החיסול המקביל של בכיר הג'יהאד בסוריה, אכרם אל-עג'ורי, שישראל לא קיבלה אחריות לביצועו, הם מסרים שנועדו לא רק לרסן את הטרור המתגבר של הג'יהאד מן הרצועה, אלא גם לאותת לטהרן ש"השלוחה העזתית" שלה לא תוכל להמשיך ולהטריד באין מפריע.
צריך לומר מילה על המודיעין המדהים שבזכותו התאפשרו הפעולות המדויקות בעזה, ובפעילות המיוחסת לישראל בתקשורת הערבית בדמשק. אבו אלעטא, שידע כי הוא מבוקש והחליף דירות בתדירות גבוהה, ישן לבטח בקומה השלישית, מפני שהעריך כי איש אינו יודע היכן הוא מסתתר. אל-עג'ורי, בכיר הג'יהאד בסוריה, עבר רק לפני פחות משנה להתגורר עם משפחתו בבית מפואר ברובע אל-מאזה היוקרתי בדמשק, רובע השגרירויות. איש מהדיירים לא ידע שהשכן החדש הוא מראשי הג'יהאד האסלאמי, ואיש הקשר בין טהרן לבין פעילי הארגון ברצועה. אבל מישהו אחר כן ידע - וגם פעל.
ישראל פעלה נכון כאשר הודיעה אתמול בפומבי וגם באמצעות המצרים כי אין פניה להסלמה ברצועה וגם לא לחידוש מדיניות הסיכולים. אבל המפתח להרגעה או להסלמה במצב אינו מצוי בידיה, אלא בידי הג'יהאד האסלאמי, ובמידה מסוימת גם בידי חמאס.
עלולה להפעיל את חיזבאללה
בגי'האד האסלאמי, על פי הודעותיו מאמש, נחושים להמשיך ולהגיב בעוצמה על חיסולו של המנהיג הבכיר, ואומרים כי ירי הרקטות אתמול היה רק בבחינת קדימון. בחמאס, שעד אתמול לא הצטרף לשיגורים, מתחבטים בין שביעות הרצון המוסתרת מכך שישראל היא זו שפעלה לאלף את הסורר, לבין הצורך להפגין סולידריות ו"אחדות השורה" עם הג'יהאד האסלאמי. בחמאס גם מבינים כי התרחבות המערכה בעזה עלולה לסכן ולהרחיק את סיכויי ההסדרה שהם מעוניינים בה.
אמצעי הכוננות והזהירות שננקטו בישראל נוכח תגובת הג'יהאד על חיסול מפקדו הבכיר, והנחיות פיקוד העורף, הצדיקו עצמם ומנעו פגיעות בנפש, אבל גרמו לשיבוש חלק גדול ממרקם החיים היומיומי במדינה. כמו בסבבים קודמים של לחימה מול הטרור בעזה, חוזרת השאלה אם מערכת הביטחון, פיקוד העורף ושאר המוסדות ערוכים למצב מסובך פי כמה, שבו אולי תנסה טהרן להפעיל גם את "השלוחה הצפונית" של חיזבאללה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
