מאז ימיה הראשונים של תעשיית החלל, נשים הוכיחו את יכולתן להתעלות מעל לאתגרים ולהגיע לגבהים חדשים – תרתי משמע. ולנטינה טרשקובה, שב-16 ביוני 1963 הפכה לאישה הראשונה שהגיעה לחלל, פתחה את הדלת לדור שלם של חלוצות בתחום החלל.
"ציפור אינה יכולה לעוף עם כנף אחת בלבד – טיסות לחלל לא יכולות להתפתח ולהתקדם ללא השתתפות אקטיבית של נשים", אמרה בעבר, דברים שהדהדו לאורך השנים והפכו לסיסמה עבור נשים בתעשייה.
פורצת דרך. ולנטינה טרשקובה // צילום: Getty Images
בעקבותיה של טרשקובה, שורה ארוכה של נשים מוכשרות ומרשימות הטביעו את חותמן על ההיסטוריה של חקר החלל: סאלי רייד הפכה לאמריקנית הראשונה בחלל ב-1983; ד"ר הלן שרמן הייתה האסטרונאוטית הבריטית הראשונה ב-1991; ג'ודית רזניק, דוקטור להנדסת חשמל, הייתה היהודייה הראשונה בחלל, ואיילין קולינס הייתה האישה הראשונה שהטיסה מעבורת חלל ב-1995, ולאחר מכן הפכה לאישה הראשונה שעמדה בראש משלחת לחלל.
וזה לא נעצר כאן: פגי ויטסון הייתה האישה הראשונה ששימשה כמפקדת תחנת החלל הבינלאומית, ולימים הפכה גם לאישה הראשונה המפקדת פעמיים על התחנה; סוניטה ויליאמס החזיקה בשיא לנשים בזמן פעילות חוץ-רכבית; ג'סיקה מאיר וכריסטינה קוק ביצעו את הפעילות החוץ-רכבית הראשונה שכולה בוצעה בידי נשים ב-2019, וכריסטינה קוק קבעה שיא לשהייה הארוכה ביותר בחלל עבור אישה, עם 328 ימים רצופים בשנת 2020.
פער מגדרי משמעותי
למרות ההישגים המרשימים הללו, הפער המגדרי בתעשיית החלל עדיין משמעותי. אחוז הנשים הלוקחות חלק במסעות לחלל, במיוחד בתפקידים פיקודיים, נותר נמוך באופן ניכר מזה של גברים, זאת על אף שבמבחני המיון הקפדניים והמותאמים מלכתחילה לגברים, נשים משיגות לעיתים קרובות תוצאות טובות יותר.
מחקרים מדעיים מהשנים האחרונות מצביעים על יתרונות פיזיולוגיים משמעותיים של נשים למסעות חלל: נשים נוטות להיות קטנות יותר בגובהן ובמשקלן, מה שחוסך דלק ומשאבים יקרים בשיגורים. במקביל, מחקר של נאס"א מ-2014 גילה שנשים צורכות פחות חמצן ומייצרות פחות פחמן דו-חמצני מגברים, מה שמפחית את העומס על מערכות התמיכה בחלל.
יתרה מכך, לפי נתוני נאס"א, נשים מועדות פחות להידרדרות בשמיעה ובראייה בתנאי מיקרו-כבידה. לנשים מתחת לגיל 30 יש רמות גבוהות יותר של הורמון האסטרוגן המפחית את הסיכון למחלות לב, ורמות הברזל הנמוכות יותר בדמן של נשים מקטינות את הסיכון להרעלה במהלך משימות ארוכות.
עמידות וגמישות, עם מוטיבציה גבוהה יותר
מבחינה פסיכולוגית וחברתית, מחקרים מראים יתרונות נוספים לנשים על פני גברים במשימות חלל. מחקר שפורסם ב-Journal of Applied Psychology ב-2016 מצא כי נשים מפגינות עמידות גבוהה יותר ללחצים נפשיים ומצבי בידוד ממושכים.
בנוסף, מחקר מאוניברסיטת טקסס מצא כי נשים נוטות להיות רגישות יותר בכל הנוגע ליחסים בין-אישיים; מחקר מאוניברסיטת אוקספורד מ-2018 מצא שנשים נתפסות כיותר גמישות וחברותיות, ומחקר מאוניברסיטת הרווארד מ-2019 מצא כי נשים המתמודדות על תפקידים בתוכניות חלל נוטות להיות בעלות מוטיבציה גבוהה יותר ונחישות להוכיח את יכולתן.
ואכן, בשנים האחרונות ישנה מגמה חיובית של שילוב מוגבר של נשים במשימות חלל. תוכנית "ארטמיס" של נאס"א מתכננת להנחית אסטרונאוטים, בהן נשים, על הירח בשנה הבאה; סוכנות החלל האירופית (ESA) שואפת לגיוס מגדרי שוויוני, וחברות פרטיות כמו SpaceX ו-Blue Origin משלבות נשים בצוותי הפיתוח והטיסה שלהן, עם מטרה לכלול נשים במשימות המאדים הצפויות בעשור הקרוב.
אך למרות ההתקדמות המשמעותית בעשורים האחרונים - הדרך לשוויון מלא עדיין ארוכה. האתגר הבא הוא לא רק לשלב נשים במשימות עצמן, אלא גם לראות אותן בתפקידי מפתח ובעמדות הובלה בתעשיית החלל העולמית.
כפי שאמרה בעבר אלינור רוזוולט, שהייתה אשתו של נשיא ארה"ב פרנקלין דלאנו רוזוולט: "האישה היא כמו שקית תה – אתה לא יודע כמה היא חזקה עד שתשימו אותה במים חמים". נשים הוכיחו את יכולתן והתאמתן לתנאים הקשים של החלל, וכעת הגיע הזמן שיובילו את המרוץ לכוכבים לא רק כמשתתפות – אלא כמובילות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו