בעולם המערבי רווחת האמונה כי כ-10%-30% מהילדים אינם קשורים ביולוגית לאבותיהם הרשומים כחוק, אך האם זו באמת המציאות? פרופ' מארטן לרמוסו, גנטיקאי מאוניברסיטת KU Leuven בבלגיה, ביצע מחקר ארוך-טווח שעשוי לשנות את כל מה שחשבנו.
לרמוסו פיתח שיטה ייחודית המשלבת רשומות גנאלוגיות עם בדיקות DNA של אנשים חיים כדי לבדוק האם אילנות היוחסין המתועדים תואמים למציאות הגנטית.
התוצאות היו מפתיעות: באירופה של 500 השנים האחרונות, שיעור האבהות "השגויה" עומד על כ-1% בלבד. "המסר שלי הוא שכולם יכולים להפסיק להיכנס לפאניקה," אמר לרמוסו בראיון מרתק לכתב העת המדעי "Science", "הבעיה היא לא כל כך גדולה".
המונח המועדף על לרמוסו לתיאור המצב הוא "אבהות חוץ-זוגית" (EPP) והתופעה אינה כוללת מקרים של אימוץ ולידות מחוץ לנישואין שבהם זהות האב הביולוגי ידועה. כדי לגלות באיזו תדירות זה מתרחש, הוא פיתח שיטה המשלבת רשומות גנאלוגיות עם בדיקות DNA של אנשים חיים. הטכניקה שלו יכולה לחשוף ראיות לאבהות "שגויה" גם במקרה של לידה שהתרחשה לפני מאות שנים.
כסטודנט צעיר, לרמוסו חקר דגי חול קטנים מהים הבלטי והים התיכון, שבהם הזכרים משקיעים בצאצאיהם אך לעתים זכרים אחרים מתגנבים לקנים ומפרים את הביצים, משאירים את ה"אבא המרומה" לגדל את צאצאי דג אחר. מאוחר יותר, כשעבד במעבדה לגנטיקה פורנזית, הוא תהה באיזו תדירות התנהגות דומה מתרחשת אצל בני אדם, אך גילה שהנושא נחשב לטאבו בעולם המדע. "יש כל כך הרבה ספרות על אבהות חוץ-זוגית אצל מינים של ציפורים ודגים, אבל בבני אדם לא ידענו דבר", הוא אמר.
בהעדר נתונים אמינים, מדענים כמו ג'ארד דיאמונד העריכו ששיעור הבגידות אצל בני אדם נע בין 5% ל-30%, ואחרים טענו שהתופעה כה נפוצה עד שתינוקות התפתחו להיות בלתי ניתנים להבחנה בלידתם כ"מנגנון הגנה".
הטענה הזאת קיבלה חיים משל עצמה והפכה למעין אמת מוסכמת, גם אם לא היה מספיק מידע כדי שיתמוך בה.
אולם, אם נתון השיעור של 10% נכון, הרבה אילנות יחסין משפחתיים הם בלתי-מדויקים והגנאלוגיה עצמה עלולה להיות חסרת טעם. לכן, לרמוסו החליט לחקור בעצמו את היסטוריית משפחתו וערך גיליון אלקטרוני עם אלפי אבות קדמונים, עד לסבו השביעי - מארטן לרמוסו, בעל פונדק שנולד ב-1625. "זה מרתק, כביולוג, לשאול כמה מהאבות החוקיים והחברתיים האלה היו באמת גם אבות ביולוגיים?"
ב-2009 הוא החל לאסוף אילנות יוחסין החוזרים עד המאה ה-15 בעזרת חובבי גנאלוגיה בלגיים והולנדיים. הוא חיפש בארכיוני מפקדי אוכלוסין ונסע לכנסיות כפריות כדי לעיין ברישומי נישואין והטבלות. מהמסמכים הישנים, לרמוסו זיהה אלפי גברים החיים כיום שלפי הרשומות הגנאלוגיות אמורים להיות קרובי משפחה רחוקים מצד אביהם. הצעד הבא היה לקחת דגימות DNA ולבדוק את הייחוס הרשמי שלהם. "לפעמים פשוט הלכתי לכל מי שיש לו שם משפחה מסוים בכפר וביקשתי מהם לעשות בדיקת DNA", נזכר לרמוסו. "בשנה אחת בדקתי 300 משקי בית".
דגימות הפה הניבו כרומוזומי Y, העוברים מאב לבן לאורך דורות רבים. כשאילן היוחסין מדויק, כרומוזומי ה-Y יתאימו. אך מדי פעם, לרמוסו נתקל בגברים שאילנות היוחסין שלהם רמזו שאמור להיות להם כרומוזומי Y תואמים, אך לא היו. כל אי-התאמה סיפקה ללרמוסו הוכחה גנטית לפחות למקרה אחד של אבהות חוץ-זוגית.
במאמר ב"קרנט ביולוגי" משנת 2019, המבוסס על בדיקת כרומוזומי Y של 513 זוגות גברים קרובי משפחה רחוקים, חישב לרמוסו כי ב-500 השנים האחרונות, שיעור האבהות החוץ-זוגית בבלגיה ובהולנד היה כ-1.5%.
מחקרים מאוחרים יותר במקומות אחרים באירופה, שנערכו על ידי לרמוסו ואחרים, הגיעו בעיקרון לאותן תוצאות: בחברות אירופיות, לפחות מאז ימי הביניים, הסבירות שאביו הרשום של ילד לא היה האב הגנטי הייתה זניחה - בדרך כלל 1%, או פחות.
תרבות משנה מציאות
המחקר מראה גם שונות בין תרבויות. בחברות פטריארכליות, שבהן נשים מסתכנות בסטיגמה או אלימות, שיעור האבהות החוץ-זוגית נשאר נמוך. לעומת זאת, אצל שבט ההימבה בנמיביה, חוקרת אחרת מצאה ששיעור האבהות החוץ-זוגית מגיע ל-48%, כאשר האבות בדרך כלל מודעים לכך מי הילדים שלהם ביולוגית, אך עדיין רואים עצמם כאבות "חברתיים וחוקיים" של כל ילדי נשותיהם.
מדי שנה, אנשים ברחבי העולם מוציאים יותר מ-5 מיליארד דולר על חקר ותיעוד הגנאלוגיה שלהם. בבלגיה, שם לרמוסו בילה את רוב חייו, שבעה מתוך עשרה אנשים מביעים עניין בהיסטוריה המשפחתית שלהם. לרמוסו מדגיש כי גם שיעור של 1% מייצג מספר לא מבוטל של אנשים. מתוך כ-30 מיליון אנשים שביצעו בדיקות DNA מסחריות בעולם בשנים האחרונות, כ-300 אלף עלולים היו להיות מופתעים מהגילוי שאביהם הביולוגי אינו מי שחשבו. "ביולוגיה אינה הכרחית כדי שתהיה משפחה טובה וכדי שגבר יהיה אב טוב", מסכם לרמוסו, "אבל זה עדיין חשוב לאנשים רבים מאוד. לכן אני לא מבצע בדיקות DNA שמשוות בין אחים, או בין בן לאביו או בן לסבא שלו - ההשלכות של חשיפת סוד משפחתי כואב מהעבר הקרוב הן פשוט גדולות מדי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו