מומחים עונים: האם ריחות רעים מסוכנים לבריאות?

עד המאה ה-19 האמינו שריחות לא נעימים גורמים למחלות • כיום המדע מצייר תמונה אחרת - ומסביר מה תפקיד חוש הריח בהגנה על בריאותנו

אדם חובש מסכה כדי להגן על עצמו מפני ריח ערפיח כבד שנגרם משריפות ביערות סמוכים, בכיכר האדומה במוסקבה. צילום: REUTERS

במשך מאות שנים, מיוון העתיקה ועד המאה ה-19, האמינו מדענים ורופאים כי ריחות רעים הם הגורם העיקרי למחלות. התיאוריה הזו, שכונתה "תיאוריית המיאזמה", הייתה כה מקובלת עד שב-1846 הצהיר אדווין צ'דוויק, מחלוצי רפורמת בריאות הציבור בבריטניה, בפני ועדה פרלמנטרית כי "כל ריח, אם הוא חזק, גורם למחלה חריפה ומיידית". האמונה הזו הייתה כה מושרשת, עד שהאחות פלורנס נייטינגייל ייחסה מחלות כמו חצבת ואבעבועות שחורות לריחות רעים שעלו מצינורות הביוב מתחת לבתים.

רק בשלהי המאה ה-19 התבססה "תיאוריית החיידקים" המדעית, שהסבירה כי מחלות נגרמות על ידי מיקרואורגניזמים ולא על ידי הריח עצמו.

"יש סיבה ביולוגית ואבולוציונית לכך שאנחנו מגיבים בדחייה לריחות מסוימים", מסבירה לאתר Popular Science ד"ר דניאל ריד, המדענית הראשית במרכז המחקר מונל (Monell Chemical Senses Center) בפילדלפיה. "זהו מנגנון אזהרה חשוב שמגן עלינו מפני חומרים שעלולים להזיק לנו".

חיידק אי-קולי (אילוסטרציה). רק בשלהי המאה ה-19 התבססה "תיאוריית החיידקים", צילום: GettyImages

מערכת התרעה

לדברי ד"ר ריצ'רד דוטי, מנהל מרכז הריח והטעם באוניברסיטת פנסילבניה, באף האנושי יש בין שישה לעשרה מיליון תאי קולטני ריח, ובהם "כ-400 סוגים שונים של תאים, שכל אחד מהם מבטא חלבון ייחודי". הוא מסביר ל-Popular Science כי בעוד ריחות רעים משמשים כ"תמרורי אזהרה" מפני סכנות פוטנציאליות, הריח עצמו בדרך כלל אינו מזיק. זאת מכיוון שמולקולות הריח קטנות מדי מכדי שחיידקים יוכלו להיצמד אליהן.

עם זאת, ישנם חומרים מסוימים שהרחתם אכן מסוכנת, כמו גז חרדל או ציאניד. בנוסף, וירוסים וחיידקים יכולים לנוע באוויר ולגרום למחלות כמו קורונה ושחפת – אך במקרים אלה לא הריח הוא שמזיק, אלא שאיפת חלקיקי נוזל מזוהמים שנפלטים כשאנשים משתעלים או צוחקים.

"אנחנו יודעים פי עשרה יותר על ראייה מאשר על ריח", אומרת ד"ר ריד, "אבל אנחנו מקבלים רק כעשרה אחוזים מהמימון לחקור אותו בהשוואה לראייה ושמיעה". ריד מדגישה כי אובדן חוש הריח הוא סימן מוקדם להפרעות ניווניות כמו פרקינסון ואלצהיימר. "בעלי איבד את חוש הריח כשהיה צעיר יחסית, ולא הבנתי למה", היא משתפת. "זה התברר כמבשר של אבחנה מאוד מאוד קשה".

ד"ר דוטי מדגיש את חשיבותו של חוש הריח בהגנה על חיינו. "התפיסה המוטעית העיקרית היא שזו אינה מערכת חושית חשובה במיוחד", הוא אומר. לדבריו, חוש הריח מזהיר אותנו מפני חומרים מסוכנים כמו מזון מקולקל, דליפות גז ועשן משריפות. "ואם אתם אוהבים אוכל או את ההנאה שבאכילה... כן, זה מאוד חשוב", הוא מסכם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר