הלקחים שלמדה ישראל מ"צבא הרחפנים" של אוקראינה

בימיו האחרונים, ממשל ביידן הסיר חיסיון ממסמכים שחשפו כי בספטמבר העניקה ארה"ב לאוקראינה סיוע בהיקף של 1.5 מיליארד דולר לתמיכה בתשתית ייצור עצמית של רחפנים. בשונה מאספקה של מערכות נשק ותחמושת מצד האמריקנים, חבילת הסיוע הזו הייתה - רגע לפני שממשל חדש משנה את הכיוון – בבחינת חכה, לא דגים.

ואמנם אוקראינה, שמעולם לא הייתה יצרנית צבאית, בנתה בשנתיים האחרונות את תשתית ייצור הרחפנים מהגדולות במערב. לאחר ששילשה את יכולת הייצור ב-2023, ושוב הכפילה אותה ב-2024, הנשיא זלנסקי הכריז באוקטובר כי ארצו מסוגלת לייצר ולהרכיב כעת ארבעה מיליון רחפנים בשנה. זאת, במסגרת החזון: "צבא של רחפנים".

רחפנים מילאו תפקיד מכריע בעיצוב המערכה הצבאית בין אוקראינה לרוסיה. עבור האוקראינים, רחפנים התגלו עד מהרה ככלי שובר-שוויון במלחמה מול עליונות צבאית רוסית ברורה. האוקראינים משתמשים ברחפנים לתצפית ואיסוף מודיעין, שינוע והטעיית האויב, ובעיקר כרחפני תקיפה וקמיקזה.

לשם כך, הם משתמשים ברחפני FPV, שבשגרה משמשים חובבים למרוצים וצילום אקסטרים. רחפנים אלה נשלטים מרחוק על ידי מפעיל שרואה דרך משקפי VR או מסך את נקודת המבט של הרחפן. בדרך כלל, חוליה של כמה חיילים מתמקמת בנקודת מסתור בסמוך לאויב, ומשם מזניקה את הרחפנים ומטיסה אותם ישירות אל מטרות האויב כמו פצצות מונחות. בשיטה הזו, האוקראינים הצליחו להשמיד טנקים ואף לגרוע חלק ניכר מצי הספינות הרוסי בים השחור, לנתק קווי אספקה ולזרוע בלבול ומורא בקרב החיילים הרוסים.

להשתחרר מהתלות בסין

השימוש המוצלח ברחפנים סייע לרומם את מורל החיילים האוקראינים ואף הפך למקור של גאווה לאומית, כאשר סרטונים של פגיעות רחפנים בכוחות רוסיים הפכו לוויראליים בטלגרם.

כוחם של רחפנים הוא בכך שהם רב-תכליתיים, ולמעשה האוקראינים עשו שימוש בעיקר ברחפנים מסחריים שעברו הסבה לשימושים צבאיים. בתחילת המלחמה מדובר היה ברחפנים מסחריים, למשל של יצרנית הרחפנים הסינית DJI, שנרכשו בשוק ואפילו נתרמו מצד קבוצות רכש אזרחיות. בשלב מאוחר יותר, כאשר ההיצע הידלדל והחלו בעיות בשרשרת האספקה, המיקוד עבר לרחפנים בהרכבה עצמית (DIY) – הרכבה פשוטה של מכלול החלקים כמו מנוע, מדחף, סוללה, מצלמה, בקר טיסה וכדומה. כאן נולדה תעשיית הייצור האוקראינית.

רובי ליאני, מייסד-שותף וסמנכ"ל טכנולוגיות בחברת הרחפנים הישראלית XTEND, מסביר כי המלחמה באוקראינה חשפה דבר שהיה ידוע בתעשייה: התלות ברכיבים תוצרת סין. "המטרה הבוערת ביותר של תעשיית הרחפנים האוקראינית היא ההיפרדות מסין. סין היא היצרנית העיקרית של תת-מערכות לרחפנים, וזה גם מה שנותן ליצרניות הרחפנים הסיניות יתרון מכריע בשוק. כעת, אוקראינה מפרסמת שהיא מייצרת את מרבית המכלולים שמרכיבים את הרחפן בעצמה. לכוח הייצור החדש הזה תהיה השפעה על כל התעשייה. אנו נראה יותר יצרניות מאירופה ומארה"ב ויותר בחירה - ובעיקר פחות תלות בסינים".

XTEND מפתחת רחפנים טקטיים רב-משימתיים שנשלטים מרחוק באמצעות מחוות גוף של המפעיל. רחפני החברה נמצאים בשימוש מבצעי גם בצה"ל וגם בצבאות שונים במערב. לדבריו של ליאני, הלקח האוקראיני הוא לקח שגם ישראל צריכה ללמוד. "הצבא הבין שיש הרבה חברות רחפנים ישראליות שניתן להשתמש בפתרונות שלהן והגביר מאוד את הרכש. כמו באוקראינה, ישראל צריכה לבסס יכולות ייצור עצמיות כדי לא להיות תלויה בשרשרת אספקה בעת הצורך".

הזינוק - גם בביקוש למערכות הגנה 

המלחמה באוקראינה חידדה את האיום הצבאי הפוטנציאלי של רחפנים, ודחפה גם את תעשיית מערכות ההגנה מפני רחפנים. עד היום מרבית מערכות ההגנה התבססו על טכנולוגיות שיבוש (Jamming) והטעיה (Spoofing). מדובר במערכות שמשדרות גלי רדיו חזקים, שמטרתן לייצר "רעש" שיפריע לרחפן לקלוט את אות ה-GPS או את התקשורת מהמפעיל, וכך לשתק את יכולות ההתמצאות והניווט שלו.

המלחמה באוקראינה, וגם בישראל, העמידה לראשונה את המערכות הללו במבחן רציני - והדבר חשף את נקודות התורפה שלהן, לאחר שהתברר שאפילו לרחפנים מסחריים יש יכולות לדלג בין תדרי תקשורת ולנקות את הרעשים. כדי לתת לכך מענה, חברת סנטריקס (Sentrycs) הישראלית פיתחה פתרון מסוג אחר, המתבסס על טכנולוגיות מעולמות הסייבר.

מערכת ההגנה של החברה יודעת לזהות באופן פרטני כל רחפן בשמיים לפי זיהוי פרוטוקול התקשורת הייחודי שבו הוא משתמש. אם מדובר ברחפן עוין, המערכת משעתקת את הפרוטוקול וגורמת לרחפן לחשוב שמדובר במפעיל - וכך משתלטת עליו.

עמי שלו, סמנכ"ל מחקר בחברה, מסביר: "רצינו לתת מענה לרחפנים מסחריים ובהרכבה-עצמית, שהם הכי נפוצים וללא מענה מספק. למדנו את פרוטוקול התקשורת של כל רחפן ורחפן ואיך הוא עובד. הידע הזה מאפשר למערכת שלנו גם לזהות ולעקוב אחר הרחפן בשמיים וגם לקחת שליטה על תנועת הרחפן באמצעות מניפולציות על התקשורת בינו לבין המפעיל. המלחמה דחפה מאוד את הביקוש למערכות הגנה בכל העולם, וגם בשוק האזרחי, כמו הגנה על שדות תעופה. אך חשוב להבין שהגנה מפני רחפנים צריכה להיות רב-שכבתית ומורכבת ממספר פתרונות משלימים".

יירוט עם קליע של רובה

יירוט רחפנים על ידי מערכות הגנה מתבצע באמצעים אלקטרוניים, בדומה למשבשי ה-GPS או המערכת של סנטריקס, או באמצעים קינטיים, כמו מערכות המשתמשות במיירט. בשבוע שעבר חשפה חברה ישראלית, סמארט שוטר (Smart Shooter) מערכת אוטונומית כמעט לחלוטין שמאפשרת ליירט רחפן באמצעי הקינטי הפשוט ביותר: קליע של רובה.

המערכת, Smash Dome, כוללת עמדת ירי עם רובה סער רגיל המצויד בכוונת חכמה של החברה, המאפשרת לעקוב ולהתביית אחר המטרה בדיוק מקסימלי. המערכת אמנם נשלטת מרחוק על ידי מפעיל אנושי, אך תפקידו של המפעיל הוא רק "לסגור מעגל": המערכת עוקבת באופן אוטומטי, באמצעות חיישנים אופטיים ומכ"ם, אחר כלי הטיס, מכוונת במדויק את קנה הנשק – ומתריעה בפני המפעיל מתי עליו ללחוץ על הכפתור כדי לבצע ירי מדויק.

כמו בכל מערכה צבאית, בייחוד ממושכת כמו מלחמת אוקראינה-רוסיה, שני הצדדים לומדים בהדרגה להתמודד מול איומי הצד השני. ואכן האפקטיביות של הרחפנים נשחקה בחודשים האחרונים בעקבות שימוש רוסי במערכות הגנה אלקטרוניות. גם לכך יש מענה ישראלי.

חברת אסיו טכנולוגיות פיתחה מעין מערכת גיבוי לרחפן או כטב"ם, המאפשרת לו להמשיך להתמצא ולנווט במרחב גם אם יש שיבוש בקליטת ה-GPS. מדובר במערכת אופטית שמצליחה להבין את מיקומו של הרחפן באמצעות ניתוח של נקודות ציון קרקעיות, כמו מבנים, והשוואתם למפה מוגדרת מראש. מנכ"ל החברה דוד הראל אומר כי "גם רחפן צבאי מתקדם ויקר חשוף לשיבושים אלקטרוניים וזה יכול להעמיד בסכנה את המשימה. הפתרון שלנו נותן לכך מענה ומספק ביטחון שהוא יוכל להשלים את משימתו גם באזורים רוויי שיבושים".