אין משפט שמתאר טוב יותר את חזרתו של לאו מסי לנבחרת ארגנטינה לראשונה מאז המונדיאל מאשר "כגודל הציפייה, כך גודל האכזבה". בפנטזיות מספר 10 אמור היה לקחת את תהליך הבנייה שהתחיל אחרי ההפסד 4:3 לצרפת בשמינית הגמר, ולהוסיף לו ליטוש ויוקרה.
אלא שבפועל הבנייה היתה רופפת, והנוכחות של מספר 10 ריסקה הכל והחזירה את האלביסלסטה לנקודת ההתחלה. בפעם הראשונה בהיסטוריה ואחרי 24 מפגשים ספגה ארגנטינה שלושה שערים מוונצואלה, ובפעם השנייה בכל שנותיה הפסידה לנבחרת של רפאל דודאמל 3:1.
הרבה השתנה ב־265 הימים שבהם היה מסי בחוץ. חורחה סמפאולי פוטר ובמקומו מונה למאמן שחקן העבר ליונל סקלוני, בזמן שקבוצה של שחקנים ותיקים כמו חאבייר מאסצ'ראנו וסרחיו אגווארו התחלפה בצעירים אלמונים דוגמת ליסנדרו מרטינס מדפנסה אי חוסטיסיה וגונסאלו מונטייל מריבר פלייט. שישה משחקים ערכה ארגנטינה בלעדיו. היא ניצחה בארבעה, סיימה אחד בתיקו והפסידה רק לברזיל. המערך השתנה, כך גם סגנון המשחק, אפילו התדמית הפכה אחרת.
במידה רבה אפשר לומר שסקלוני, עם משפטים כמו "אנחנו כבר לא מעצמה עולמית" וזימונים מפה עד הודעה חדשה, עשה לארגנטינה נטולת מסי מיתוג מחדש. הנה לכם נבחרת צעירה, עם דם חדש, אחת שבאה להילחם ועושה את זה ללא כוכב אחד שהוא מעל כולם. לפרקים זה עבד, לעיתים ממש לא.
משחק החזרה של מסי, שהיה גם היחיד שלו עד לקופה אמריקה, הבהיר שהסינכרון המחודש יהיה מסובך. אם אומרים שמסי של ברצלונה הוא לא מסי של ארגנטינה, אז מסי של ארגנטינה לא יכול להיות מסי של ארגנטינה הזאת. הפער בין דור השחקנים החדש, ששלושה ממנו ערכו הופעת בכורה מול ונצואלה, לבין גדול שחקני המדינה, היה כל כך גדול שהוא פגע בכולם בלי יוצא מן הכלל. שחקני ארגנטינה לא הצליחו לעמוד בסטנדרטים של לאו, והוא התדרדר לסטנדרטים שלהם.
"המשחק הזה בחן את היכולת של השחקנים לשתף פעולה עם מסי", הסביר בסיום סקלוני, ואז הציג את הממצאים: "האחרים צריכים לעשות את השיפור, לא הוא. אין כזה דבר משחק לא טוב של מסי". אם כן, זה המצב: משחק טוב של מסי הסתיים בהפסד מביך ובמסקנה אחת ישנה - הבעיה של ארגנטינה אינה שחקן אחד, אלא כל אלה שמקיפים אותו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
