נובמבר היה חודש של תנודות קיצוניות. הדוגמא הבולטת ביותר היא כמובן מנצ'סטר סיטי שלא ניצחה כל החודש ובהתאם לכך התרסקה בענק בדירוג. ארסנל היוותה תמונת מראה לברצלונה וריאל מדריד והראתה איזו חשיבות יכולה להיות לפציעה אחת או שתיים. שתי קבוצות עורכות בכורה בדירוג על חשבון לברקוזן ואסטון וילה, ומי ששוב נשארה בחוץ הרגע האחרון זו צ'לסי. בסוגריים - התנודה ביחס לדירוג מהחודש שעבר.
10. נאפולי (3-)
אנטוניו קונטה ממשיך להוליך את הליגה האיטלקית, אך את נובמבר הוא פתח עם תבוסה ביתית 3:0 לאטאלנטה שהדליקה נורות אדומות. מאז התאושש עם תיקו בסן סירו מול אינטר וניצחונות 0:1 על רומא וטורינו. נאפולי "נהנית" מהעובדה שהיא לא משחקת באירופה, כך שאילוצי רוטציה שרלוונטים ליריבותיה בצמרת לא חלים עליה. המאמן לא מבצע יותר משינוי אחד בהרכב, ואין לו צורך לתקן את מה שרץ ועובד.
הסיפור המפתיע ממשיך להיות סקוט מקטומיניי, שפורח מאז המעבר ממנצ'סטר יונייטד. עוד בפרמייר ליג הסקוטי הפגין יכולות לבוא מהקישור האחורי ולהבקיע, קונטה לקח זאת צעד קדימה. עם שלושה שערי ליגה, מקטומיניי הוא נשק התקפי לכל דבר שדורש היערכות מראש מצד היריבות.
9. אתלטיקו מדריד (כניסה חדשה)
המומנטום השלילי של ברצלונה אפשר גם לאתלטיקו מדריד, ולא רק לריאל, לחזור למאבק האליפות. הקולצ'ונרוס סגרו חודש נובמבר מושלם בדרך להופעת בכורה בדירוג ומעבר לזהות ההגנתית והקשוחה, בשני המשחקים האחרונים הם גם רקדו בהתקפה. שישייה לרשת של ספרטה פראג וחמישייה לזו של ויאדוליד, לצד שער נקי כמובן, הייתה מפגן עוצמה.
חוליאן אלברס שהגיע ממנצ'סטר סיטי תמורת סכום עתק והרבה ציפיות התחיל בצליעה, אך ההתעוררות שלו היא סיבה מרכזית לפריחה של קבוצתו. הוא לא לבד. אלכסנדר סורלות' שחורר ברשתות אשתקד בוויאריאל מתחיל לתת מספרים, ואנחל קוראה כבר שנים הוא הג'וקר של דייגו סימאונה מהספסל. לקולצ'ונרוס יש את הכלים ההתקפיין כדי לזנוח במעט את הזהות ההגנתית ועדיין להצליח, עכשיו זו בחירה שלהם אם לעשות זאת.
8. אטאלנטה (כניסה חדשה)
ג'יאן פיירו גאספריני מחולל קסמים בברגמו כבר תשע עונות, והשנה את ההתקפה מוביל טריו מגוון. מתאו רטגי שהגיע מארגנטינה והתאזרח בארץ המגף כדי לשחק בנבחרת, עקף מזמן את כמות השערים שהבקיע אשתקד בגנואה בעונת הבכורה שלו באירופה. לצידו, שארל דה קטלארה. פאולו מאלדיני שיבח את הבלגי כשהחתים אותו במילאן, אבל אחרי עונה נוראית ברוסונרי, דווקא בנראזורי הוא מראה למה מאלדיני התכוון. אותם משלימים אדמולה לוקמן שנדד ברחבי אירופה ללא הצלחה, עד שנחת אצל גאספריני ובזכותו אפילו נכנס לרשימת המועמדים לכדור הזהב.
אטאלנטה רשמה כמה ניצחונות גדולים במסגרות השונות וגברה בחוץ על נאפולי, רומא ושטוטגארט. בליגת האלופות יש לה סיכוי ממשי לסיים בטופ 8 ולעבור אוטומטית לשמינית הגמר. בליגה, כאשר המאבק פתוח מתמיד, אולי השנה זו ההזדמנות הטובה ביותר לזכות באליפות היסטורית. אחרי שהביסה את ליברפול ולברקוזן בדרך לזכייה בליגה האירופית בעונה שעברה, אל תגידו לה שזה בלתי אפשרי.
7. מנצ'סטר סיטי (4-)
מיקום שאולי עושה הנחה לסיטי במצבה הנוכחי. אף אחד לא דמיין סיטואציה בה היא לא תנצח שבעה משחקים רצופים ותפסיד שישה מהם. הבעיה החמורה יותר היא שכל ההפסדים לא היו "עקיצות", אלא שגם קבוצות כמו ספורטינג ליסבון ובורנמות' היו עדיפות עליה. אין ספק שחלק מהבעיה היא מנטלית. גם בעונות קודמות אחוזי ההצלחה בלי רודרי ירדו, ואולי להיעדרות שלו לטווח ארוך יש השפעה פסיכולוגית. ההגנה מרבה לבצע טעויות שעולות ביוקר, ונכנסת ללופ שהיא לא יוצאת ממנו.
הבעיה עם זאת היא גם מקצועית. מעבר לפציעת רודרי, קווין דה בריינה שבעצמו מתמודד עם פציעות קטנות לא נכנס לקצב. שחקנים רבים נראים כמו צל של עצמם - ולא רק ותיקים כמו קייל ווקר. יושקו גברדיול שדווקא פתח מצוין את העונה מבצע טעות אחר טעות. בהתקפה אף שחקן סביב ארלינג הולאנד לא מתפקד, בעיקר פיל פודן - שחקן העונה אשתקד. המשחק בו פיינורד חזרה מ-3:0 ל-3:3 לקראת הסיום היה אולי חמור יותר מכל ההפסדים ברצף השלילי. הוא זה שחשף במכה את מגוון הבעיות שגווארדיולה יהיה חייב לפתור.
6. ריאל מדריד (2-)
מכת הפציעות שתוקפת את ריאל כמעט בכל משחק הפכה אותה לפגיעה, ומה שמספיק מול לגאנס וחטאפה לא מספיק נגד ליברפול ומילאן שידעו להעניש. ישנם שחקנים שמוצבים מחוץ לעמדות הטבעיות שלהם, וגם זה לא מסייע. חלק מכך הוא באשמת קרלו אנצ'לוטי. ישנם שחקנים שלא מעורבים מספיק, ואז כשהם מקבלים קרדיט רק כי אין ברירה ואנצ'לוטי נדחק לפינה, הם מתקשים. דוגמאות מובהקות לכך הן ארדה גולר וברהים דיאס, שמככב רק כאשר הוא נכנס כמחליף. צעיר נוסף שראוי ליותר קרדיט הוא אנדריק, בטח כאשר ויניסיוס פצוע וקיליאן אמבפה מחפש את עצמו.
מי שפרץ מכורח הנסיבות הוא ראול אסנסיו, בלם מקבוצת המילואים. בהיעדר בלמים לאנצ'לוטי לא הייתה ברירה אלא לבטוח במי שרגע אחרי הבכורה בבוגרים הפך לשחקן הרכב קבוע ובינתיים הוא מצדיק את האמון. אחת החולות הרעות של ריאל הינה שהיא לא יודעת להתפשר בשוק ההעברות. אם המטרה הבכירה שלה לא מגיעה, לא מוכנים לעבור לתכנית המגירה. כל עוד ההתעקשות הזו ישנה, ריאל חייבת להרחיב את הסגל מתוך הכלים שכבר נמצאים אצלה במועדון.
5. אינטר (3+)
מאז ה-4:4 מול יובנטוס, אלופת איטליה הידקה את ההגנה וספגה פעם אחת בשישה משחקים. לכל אורך הקדנציה של סימונה אינזאגי זה היה המפתח להצלחה ועל אף שהנראזורי לא מוליכים את הטבלה, כולם יודעים שהם עדיין הפייבוריטים לחגוג סקודטו במאי. בליגת האלופות הם שניים רק לליברפול ועדיין לא ספגו, נתון שיהיה מרשים עוד יותר אם יישמר גם אחרי הביקור בלברקוזן במחזור הבא.
אך עם כל הכבוד להגנה, הרגע המרשים ביותר של אינטר לאחרונה היה במשחק מול ורונה. הנראזורי כבשו את כל השערים ב-0:5 עד הדקה ה-41, כל זאת כשהכוכב לאוטרו מרטינס בכלל לא בסגל. לא כל הנטל נופל על לאוטרו ומרכוס תוראם, אלא גם המחליף חואקין קוראה והשחקנים מהחוליות האחרות על המגרש תורמים ליצירת השוערים. טביעת האצבע של אינזאגי לא הייתה יכולה לבלוט יותר.
4. ברצלונה (3-)
תחילת העונה האדירה של ברצלונה הציפה רק דאגה אחת - מה יקרה כשכמה מהשחקנים שגרמו לפתיחה להיות כזו קסומה יפול מהרגליים? התרחיש התממש מהר מהרצוי והתוצאות מדאיגות. מצד אחד בארסה צריכה לנהל את הדקות של לאמין ימאל כדי שלא יגמור כמו אנסו פאטי, מצד שני ההתקפה הרבה פחות מאיימת כשהוא לא נמצא.
רצף שלושת המשחקים ללא ניצחון ליגה הציף שורת בעיות והראה שהבעיה לא נעוצה רק בחסרון של ימאל. הקריסה הפתאומית לקראת הסיום ב-2:2 נגד סלטה ויגו הראתה שגם לבכירים ביותר לא קל לסחוב 90 דקות משחק אחר משחק במספר מסגרות, וגם שכאשר האנזי פליק פונה לספסל, הרמה צונחת. אחרי מיני-משבר פליק צריך למצוא פתרונות, כי הפציעות עוד יחזרו.
3. באיירן מינכן (2+)
מאז ה-4:1 בברצלונה, יצאו הבווארים לרצף מדהים של שמונה שערים נקיים. מרכז ההגנה של קים מין-ג'ה ודאיו אופמקאנו נראה היה שביר, אך לאחרונה האמון בהם גובר. גם אם ההתקפה לוקחת צעד קטן אחורה, כפי שקרה בתקופה האחרונה, ההתקדמות ההגנתית המפתיעה מחזקת את האפשרות שבאיירן תחזור העונה למעמדה הטבעי - אלופת גרמניה.
ב-1:1 מול בורוסיה דורטמונד בקלאסיקר הארי קיין נפצע, ולבאיירן יש אתגר גדול למלא את החסר. מי שיכול לעזור, גם אם לא בעמדת החלוץ, הוא ג'מאל מוסיאלה. אחד הקשרים ההתקפיים המוכשרים בעולם פיתח נשק חדש שלא רק חיזק את מעמדו כאחד הכוכבים הגדולים בענף, אלא גם נתן ממד חדש להתקפה של וינסנט קומפאני. אחרי שבכל הקריירה הבקיע שני שערים בלבד בנגיחה, רק העונה יש לו כבר ארבעה כאלה. כך נראה כוכב שיודע לייצר מצבים לאחרים וגם להיות אפקטיבי בעצמו, ממש כמו קיין.
2. ארסנל (4+)
הקשר הישיר בין החזרה של מרטין אודגור מפציעה להתעוררות ההתקפית של התותחנים לא אמורה להפתיע אף אחד. בחודש שעבר דיברנו על התלות של ארסנל בבודדים והנוכחות של הנורבגי. בוקאיו סאקה לא מפסיק לבשל ולכבוש, קאי האברץ חזר להבקיע אחרי תקופה ארוכה וגם אודגור עצמו מנפח את המספרים האישיים.
מרשימה לא פחות היא האיכות של ארסנל במצבים הנייחים. תרגילים משורטטים מראש מובילים לא פעם לשערים של גבריאל. הברזילאי ניחן בעליונות באוויר ומיקום מופתי, ונהנה מהוצאה מושלמת לפועל של תכנון שנתפר במיוחד עבורו. ארסנל נחשבה בשנתיים האחרונות להגנה הטובה בעולם. כשהיא בריאה, קשה לבלום אותה גם בהתקפה.
1. ליברפול (1+)
סימני השאלה עוד ריחפו סביב ארנה סלוט לפני חודש וחצי, ומבקריו חיכו לראות כיצד יתמודד עם רצף משחקים נגד יריבות חזקות. מתוך עשרת המשחקים האחרונים הוא ניצח בתשעה ונגד ארסנל סיים ב-2:2 בחוץ, כך שהוא התעלה על הציפיות גם של האופטימיים ביותר. השיא הגיע בשבוע האחרון כאשר ריאל מדריד ומנצ'סטר סיטי הפסידו 2:0 באנפילד, כשלסיטי התוצאה הזו החמיאה.
ליברפול נכון להיום היא הקבוצה הטובה בעולם, ובפער. סלוט יודע איך להשתמש בכל השחקנים והדיבורים על סגל דליל נעלמו כלא היו. אליסון פצוע? קלהר שומר על שערים נקיים ועוצר פנדלים. ג'ו גומז החליף את קונאטה הפצוע וההגנה נותרה איתנה, ובהתקפה דרווין נונייס תורם בדרכים שלא מופיעות בסטטיסטיקה, גם אם המספרים שלו לא מרשימים. עוד מוקדם להכתיר את הרדס כאלופים הנכנסים, אבל כל עוד הדומיננטיות נמשכת, היריבה הגדולה ביותר שלהם תהיה הם עצמם.
