בבית ההארחה בו אני מתארח מופיעה תמונה גדולה של הקיסר פרנץ יוזף בסלון, והוא ממש ליד אנדרטה לחיילים הרבים בני העיירה במג׳אנו שנפלו במלחמת העולם הראשונה. האזור מסתבר לא בהכרח דובר איטלקית. הרבה אנשים מדברים את הפיורילית המקומית, שפה רשמית באיטליה, וככל שמצפינים יש גם דוברי גרמנית בניב טירולי.
״יש פה הרבה נוסטלגיה לתקופה האוסטרו-הונגרית ולקיסר״, מסביר לי גבר מבוגר. ליד תמונת הקיסר גם תמונת הקיסרית האגדית, אליזבת׳ ״סיסי״. ״היה לה ארמון נהדר שאתה יכול לראות היום על החוף בטריאסטה. היא רחשה כבוד רב לתרבות הפיורילית והונציאנית״, הוא אומר. ״וגם שכבה שם עם מי שהיא רצתה בלי שיציקו לה״, נותנת אישתו ניתוח היסטורי הרבה יותר מעשי.
אבל כל אלו לא הסיבות לסנטימנט הפרו-אוסטרי שהתפרץ באודינה ב1983.
קצת רקע. הליגה האיטלקית של שנות השמונים ותחילת שנות התשעים לא רק הייתה הליגה הטובה בעולם. היא הייתה הליגה הטובה ביותר שאי פעם התקיימה, ולא כי היא שכנה בערי איטליה היפיפיות. כל כוכבי העולם שיחקו בה אבל לא על פי השיטה הקניבליסטית הנוכחית של הפרמייר ליג - העשירים קונים מהבינוניים והבינוניים מהאיטלקים וצמרת שלא משתנה בגלל התנאים הכלכליים. אלא על פי ההגיון הבריא של שניים-שלושה זרים לקבוצה וחלוקה של כוכבי העל קצת בדומה ל-NBA: פלטיני ביובנטוס, רומינגה באינטר, ואן באסטן במילאן, אבל גם סוקרטס בפיורנטינה, פלקאו ברומא, גאסקוין בלאציו וכמובן שמראדונה בנאפולי. והאליפות נדדה גם לערים קטנות.
יש המון נוסטלגיה לאליפויות ההיסטוריות של מראדונה בנאפולי. פרבן אלקיאר הדני העצום ומשום מה הנשכח סחף את ורונה לאליפות לא פחות בלתי אפשרית. בסמפדוריה אלו היו דווקא איטלקים - ויאלי ומנצ׳יני שהוליכו את הקבוצה מגנואה לסקודטו.
ובתוך הרנסנס הזה, אודינזה, מעיר קטנה בצפון מזרח המתבדל הייתה יכולה להחתים את השחקן הטוב בעולם - כך נחשב זיקו ב-1983. השמועות של זיקו ליובנטוס או זיקו לרומא רחשו הרבה זמן, עד שפתאום התפוצצה הידיעה המטורפת: זיקו יעבור לאודינזה תמורת ארבעה מיליארד לירטות. כמה כסף זה ארבעה מיליארד לירטות? איש לא זוכר היום אבל זה היה שיא איטלקי. מאיפה הכסף? זה דבר שלא שואלים באיטליה.
רק שהייתה בעייה קטנה. חלון ההעברות באיטליה כבר נסגר. גם ההתאחדות החליטה משום מה שאולי בזבוז הכספים הוא מוגזם. ההעברה נפסלה ״מאוחר מדי ואין הסבר לכסף״, היה ההסבר. בתקופתנו כמובן לוקחים דבר כזה לבתי המשפט או לבית הדין לבוררות ספורט בלוזאן, אבל אנחנו מדברים על עידן של חופש אנושי.
ההמונים יצאו לרחובות להפגנות סוערות. זה לא שהם ישרפו את האיצטדיון. ״זיקו או אוסטריה״ היה כתוב על השלטים. דיכוי התרבות המקומית, המשקל הנמוך בשיקולי הפוליטיקה הנוכחית - את כל זה אפשר היה לסבול. אבל אם העברת זיקו תבוטל גמרנו כאן עם איטליה. אומר בקצת אירוניה מאסימו כשהוא מראה לי את תמונת ההפגנות על קיר הקפטריה לא רחוק מהאיצטדיון.
וביטול העברת זיקו בוטל.
איך היה זיקו? סנסציוני. שני שערים ושני בישולים במשחק הראשון בניצחון 0:5 על גנואה. הוא סיים כסגן מלך השערים אחרי פלטיני והאיצטדיון הישן געש בכל פעם ששיחק. דווקא אודינזה לאו דווקא השתפרה, סיימה תשיעית אחרי שסיימה שישית עונה קודם. אבל 19 השערים שלו היו התגלות אלוהית אחרי עונה קודמת בה כל הקבוצה כבשה רק 25. בעונה אחר כך נפצע, שיחק מעט, חזר לברזיל ואמר ״אני כמו דג מחוץ למים. יכול לשחק רק בקבוצות מברזיל״, אמר - ואז עשה תקופה מרשימה ביפן.
