אחד האספקטים העצובים בפציעה הקשה של קשר מנצ׳סטר סיטי רודרי, הוא שהשחקן הטוב בעולם ב-2024 ניבא כמעט במדויק את פציעתו. בראיון לפני קצת פחות משבוע התריע מהעומס העצום ומהנזק שהדבר גורם לרמת המשחק, ובאופן מעניין הוא לא היה נאיבי לחשוב שפיפ״א, אופ״א, אפילו לא מנצ׳סטר סיטי - יעשו משהו לשינוי המצב. הוא דיבר על הצורך של השחקנים לשבות.
במידה מסוימת הוא צודק. שחקני הכדורגל שקופים לחלוטין כלפי הארגונים שמנהלים את המשחק. אחת הדוגמאות לכך היא דווקא הנשיון של אופ״א והפרמייר ליג להביא ליותר שוויוניות היא במנגנון הפייר פליי הפיננסי. המנגנון הזה מתייחס רק לתקציב הקבוצה באופן כללי. לעומת זאת תקרות השכר של הספורט האמריקאי עוסקות גם בשחקנים באופן פרטני, שכר מינימום למתחילים ולוותיקים וגם שכר מקסימום לכדורסלן בודד והתנאים לכך. כדורגלנים לא נמצאים ליד השולחן כשארגוני הכדורגל קובעים את עומס המשחקים. למעשה אין שולחן כזה וכל ארגון - הקבוצות, המפעלים והנבחרות - מנסה לסחוט כמה שיותר מהשחקנים.
אבל הנה הבעיה: יש באנגליה ארגון כדורגלנים. הוא כולל 50,000 שחקנים ושחקניות בעבר ובהווה. האם רודרי מצפה ששחקני ליגה רביעית שנלחמים על משכורת קיום, או אולי כמה כדורגלניות שעובדות בעבודות נוספות, ישבתו עבור תנאי ההעסקה של מי שמרוויח כ-300 אלף לירות שטרלינג לשבוע? ברור שלא.
האפשרות האחרת היא ששחקני הפרמייר ליג ישבתו, אבל האמת היא שרובם לא סובלים מהעומס הכבד ממנו סובל רודרי. יותר ממחצית הקבוצות לא משתתפות באירופה ומודחות מוקדם מהגביעים. אז השחקנים שם לא משחקים יותר מפעם בשבוע. רוב השחקנים הם לא בינלאומיים בכירים. וגם רובם מרוויחים גם הם הרבה פחות מרודרי. אין להם סיבה לשבות עבורו. הבעיה עליה רודרי מדבר נוגעת לשחקנים בכירים במספר קטן מאד של מועדונים. הם כנראה האחרונים שישבתו. עם משכורות של 10-20 מיליון אירו אתה שותק ומשחק.
פיפ״א ואופ״א והפרמייר ליג? הפתרון שלהן הוא פשוט להרחיב. סגלים יותר גדולים בכדורגל בינלאומי, יותר חילופים, יותר שחקנים רשומים במועדונים. זה כמובן גורם נזק למשחק - מגדיל את היתרון של קבוצות גדולות שקונות עוד יותר מכוכבי הקבוצות הקטנות, או הנבחרות הגדולות שיש להן באופן טבעי יותר עומק. זה גם עדיף לפיפ״א-אופ״א: הקבוצות והנבחרות הללו מכניסות יותר כסף לקופה.
אז הלב באמת יוצא אל רודרי, אבל ככדורגלן עשיר של קבוצה עשירה ונבחרת, לאף אחד לא תהיה יותר מאשר קצת סימפטיה מילולית כלפיו. כמו הציבור ששומע על השעות הבלתי אפשריות במשרדים בוול סטריט. רודרי משחק במועדון לא סולידרי בליגה לא סולידרית. זו לא בעיה כללית של כל הכדורגל - זו בעיה של כדורגלני העל בלבד.
מזכיר לי מי בכל זאת הביא פעם להישג היסטורי לתנאי העבודה של כדורגלנים? שחקן פ.צ ליאז' הבלגית בשם ז׳אן מרק בוסמן. בתחילת שנות התשעים הוא מחה נגד חוקים דרקונים לפיהם קבוצות עדיין החזיקו בכרטיס השחקן של כדורגלן שסיים חוזה. שלום תקווה, הפליימייקר הנפלא של מכבי נתניה והפועל תל אביב שיחק באותה תקופה במדי היריבה סטנדרד ליאז׳ ״באנו יום אחד לאימון וסיפרו לנו שבפ.צ ליאז׳ שחקן כבל את עצמו באזיקים לשערי המועדון ומנסים לגרש אותו״. בוסמן ערך את כל המלחמה הזו מכספו והקריב את הקריירה הממילא בינונית שלו לטובת העניין. מדי כמה שנים מופיעות כתבות על בוסמן שסובל מבעיות כלכליות ורפואיות וכמעט לא מקבל עזרה מכדורגלני העולם ששוחים בזכותו בכסף.
אם אתם זוכרים, רודרי נפצע גם במחצית הראשונה של גמר היורו. הפרשנים האנגלים התקשו להסתיר את שמחתם מאובדן שחקן כל כך חשוב לספרדים ולא הכירו כל כך את מחליפו מרטין סובימנדי. סובימנדי עשה עבודה נפלאה ומיד הפך מבוקש מאד במועדונים הגדולים. סובימנדי יכול היה לשתף פעולה עם ניסיונות הרכישה הללו בכדי להרוויח הרבה יותר. הוא בחר להישאר בריאל סוסיאדד והצהיר שישמח לסיים בה את הקריירה. אז כן, הכדורגל ברמות הגבוהות חסר רחמים מבחינה כלכלית. לא חייבים להיות חלק מהעניין.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
