בשיתוף מא"י מיחזור אלקטרוניקה
בפרק זה אירחה דנה רון את פרופסור דרור אבישר, ראש המרכז לחקר מים באוניברסיטת תל אביב. השניים דיברו על הפיכתה של ישראל למובילה עולמית בתחום הטיפול במי השפכים. למה אין חשש שבעתיד הקרוב לעין נשתה את מי האסלה שלנו, וכיצד מדינה מתקדמת כמו צרפת נכשלה בהכשרת נהר הסן לתחרויות האולימפיות?
"לישראל מגיעה מדלית זהב", כך מכריז פרופסור אבישר, מומחה עולמי לחקר מים ולמחזור מי שפכים. האם הוא הגיע לבשר לנו שבקרוב נשתה מים מהאסלה? באופן עקרוני, אפשר להכשיר מי שופכין למים נקיים לשתייה.
הטכנולוגיה קיימת אבל התהליך מורכב מדי בשביל שזה ישתלם לנו. הבעיה העיקרית היא ש־90% מהתרופות שבני האדם צורכים מגיעות לשתן שלנו – ואותן קשה מאוד לבקטריות לפרק.
אם כן, אפשר לסכם את זה בכך – התשובה היא שלא נשתה בעתיד מים ממוחזרים מהאסלה.
אז איך בכל זאת ניתן להבטיח שלא ייגמרו לנו מי השתייה? כמו הרבה תהליכים, זה מתחיל מרגולציה – במניעת כניסת מי השפכים למקורות המים שלנו, כמו נחלים או חלחול למי תהום וממשיך בטיפול במי השפכים.
וכאן, כפי שמסביר אורח הפרק, אפשר להכתיר את ישראל כאלופה – מקום ראשון בעולם בטיפול בשפכים. אנחנו אוהבים להגיד שיש לנו הרבה מה ללמוד מאירופה ומהעולם המערבי, אבל עכשיו המצב הוא הפוך. מה קורה בישראל שהופך אותה למובילה בתחום? "זה מתחיל בטיפול בהסרת מזהמים כימיים", מסביר אבישר, "וממשיך בחיטוי, בו מסירים מזיקים כמו חיידקים ו-וירוסים".
אחת הדוגמאות העכשוויות שניתן להביט עליה, היא האולימפיאדה האחרונה בפריז. צרפת היא מדינה מערבית, בין הכלכלות החזקות בעולם – ועם זאת, אולי הכתם שהכי ייזכר מהאולימפיאדה הוא עניין התחרויות בנהר הסן.
בפריז הושקעו בשנים האחרונות מיליארד וחצי אירו לטיהור הנהר במטרה להכשירו לתחרויות. למרות זאת, לקראת התחרות טענו ארגונים שונים כי הוא עדיין מזוהם ואינו ראוי לשחייה – ואכן ראינו ספורטאים שחלו לאחר ששחו בו. מי הנהר מזוהמים, ממי השפכים – הביוב של העיר.
ישראל מובילה בתחום מיחזור השפכים – נושא שהיא קידמה לסדר היום עוד בשנות התשעים בזמן ממשלת רבין. הממשלה הכירה בבעיית השפכים, שהיוותה מקור זיהום לנחלים והמעיינות בארץ ומשם החלה מהפכה. 87% מהשפכים שמיוצרים בישראל הופכים למי קולחים – מים נקיים להשקיה חקלאית.
בשיתוף מא"י מיחזור אלקטרוניקה
