בדומה לקבוצות אחרות ברחבי העולם, גם אוהדי יובנטוס שואגים בתחילתו של כל משחק באליאנץ סטדיום בטורינו את המנון קבוצתם. "sarà la storia di tutti noi". "זה הסיפור של כולנו", שרים האוהדים של הגברת הזקנה בגאווה בזמן ששחקני קבוצתם עולים למגרש עם חולצות הפסים המפורסמות.
אתמול (ראשון) התאחדו אוהדי יובנטוס סביב סיפור שונה, מיוחד וטרגי במהלך שירת ההמנון – סיפורו של עמית שני בן ה-16, שנחטף על ידי מחבלי חמאס בשבת השחורה מביתו שבקיבוץ בארי לעיני אימו ואחיותיו. ביתו של עמית, שנמצא בשבי העזתי כבר למעלה מ-50 ימים, נשרף, אך החולצה של יובנטוס שרדה את הלהבות וממתינה לעמית שיחזור.
מי שדאג להביא את הסיפור של עמית שני למשחק העונה בין יובנטוס לאינטר שהתקיים אמש, היה איתי סעד (48) מרמות מאיר, מבכירי אוהדי יובנטוס בישראל והבעלים של מוזיאון הקבוצה בארץ (המכיל פריטים נדירים הן של הקבוצה והן של נבחרת איטליה): "כששמעתי שמדובר באוהד יובנטוס, הבנתי שכאן המשימה שלי מתחילה", מספר סעד בראיון ל"ישראל היום", "תכננתי לטוס למשחק נגד אינטר בשביל הכיף, אך כששמעתי על הסיפור של עמית הבנתי שאני צריך לפעול בנושא".
ואכן איתי התחיל במלאכה - הוא הדפיס דגלי ענק עם תמונתו של עמית שני וחולצות הנושאות שמו של עמית עם הספרה 16. מלבד זאת, סעד יצר קשר עם הקהילות היהודיות והישראליות במילאנו ובטורינו על מנת לארגן עצרות הקוראות לשחרור החטופים, וביניהם עמית, במוקדים שונים בערים הגדולות של צפון איטליה.
משפחת שני לא נותרה אדישה למחווה שאדם זר לחלוטין ארגן למען בנם. "המשפחה התרגשה מאד לקראת הנסיעה שלנו, כל דבר קטן שאנחנו עושים מרגש אותם עד דמעות בתקופה הקשה שבה הם נמצאים וממלא אותם באנרגיה, אמר סעד.
התחנה הראשונה של איתי וחברותו (הכוללת את אשתו אור ואת זוג החברים אליעד וגיזאו בוכובזה) הייתה מילאנו. תחת אבטחה כבדה ובתמיכתם של יהודים וישראלים המתגוררים בעיר, קיימו איתי וחבריו עצרות בכיכר הדואומו, בבניין העירייה ואפילו מול חנות המוצרים של יובנטוס.
"הקהילה היהודית במילאנו תמכה בנו לאורך כל הדרך, אך מבחינת האיטלקים התגובות היו לכאן ולכאן. היו איטלקים סקרנים שצילמו אותנו, שאלו שאלות ואפילו הביעו תמיכה. לעומתם היו מספר מוסלמים שקיללו אותנו וניסו למנוע את האירוע", מתאר סעד.
את ההתרגשות הגדולה במהלך המסע של איתי וחבריו ליווה גם כאב עצום כאשר בכל בוקר במהלך הימים האחרונים, הודיעה קצינת צה"ל שמלווה את משפחת שני, כי על אף שעמית עומד ב"קריטריונים" לשחרור מהשבי בשל היותו קטין, חמאס לא מתכוון לשחררו. "המשפחה נמצאת במצב לא פשוט בכלל לקראת הפעימה האחרונה של שחרור החטופים, וגם אנחנו פה באיטליה כואבים אך מצפים באהבה גדולה לשחרורו של עמית ושל כל יתר החטופים", פוסק איתי.
מלבד הכאב והמתח הרב, אוהדי יובנטוס וביניהם גם איתי חשו אכזבה גדולה מאד מהאדישות שהפגין המועדון (כמו יתר המועדונים באיטליה) כלפי סוגיית החטופים: "כאוהד הקבוצה מאז 1981 זה לא פשוט מבחינתי שלמרות שהצלחנו להגיע עד הבעלים של הקבוצה הם לא היו מוכנים לקחת צעד למען מטרה שהיא בכלל אינה פוליטית - תמיכה באוהד שנחטף על ידי ארגון טרור רצחני. אין בסיפור של עמית שום דבר פוליטי, כך שמאד קשה לי להבין מדוע הם סירבו לתמוך בנו".
על אף שהחבורה הצליחה להכניס את החולצות, לצד דגל ישראל עם שמו של עמית, המאבטחים ביציע מנעו מהם להניף את הדגל בדקה ה-16 למשחק כפי שתכננו. אך למרות שהתוכנית לא יצאה לפועל בשלמותה, איתי וחבריו הצליחו למשוך את עיניהם של מאות אזרחים איטלקים וביניהם עיתונאים וצלמים מקומיים שאף כתבו על מעלליהם בערב המשחק. "לעולם לא אשכח את המשחק הזה, הייתי באינספור משחקים אך כשאתה מייצג משהו גדול ומצליח לעורר מודעות של כל כך הרבה אנשים בשביל המטרה הגדולה הזאת, זה עניין שונה לגמרי", מסכם איתי.
לאורך כל ימי המסע באיטליה, כששמו של עמית מתנוסס על חולצתו וכשהוא אוחז בדגל עם תמונתו של הנער החטוף מבארי, ניסה איתי לדמיין כיצד יראה המפגש הראשון שלו עם עמית לאחר השחרור המיוחל: "בגלל הפרש הגילאים אני מרגיש כאילו עמית הוא ממש הבן שלי, הפכנו להיות חלק ממשפחת שני והם הפכו להיות חלק בלתי נפרד ממשפחת יובנטוס בישראל. אני חולם רק על דבר אחד - לקיים מפגש הודיה במוזיאון שלי עם כל אוהדי יובנטוס בארץ ולתת לאורח הכבוד שלנו, עמית, חיבוק ענק".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו