אחרי שבוע המשחקים הראשון של המונדיאל אפשר לומר דבר אחד שדי ברור לכולם - הוא פחות מרגש מקודמיו, בגדול.
נכון, היו סנסציות בדמותן של ערב הסעודית ויפן, ואפילו הילדים של לואיס אנריקה הצליחו לדגדג מעט, אבל מבחינת אווירה זה לא זה. משהו משדר ריחוק. משהו כבוי.
אולי זה החורף, אולי הסיפורים מאחורי הקלעים על ההתנהלות של פיפ"א ושל הקטארים, וייתכן שגם השתקת המחאות מצליחה, אבל בשורה התחתונה, הטורניר הנוכחי פשוט לא נוגע.
פעם, חודשים לפני המונדיאל ובעיקר במהלכו, היתה תחושת ציפייה - למשהו גדול, למשהו אדיר, בין אם זה תצוגות עידוד של הקהל שסוחף את הרחובות במדינה המארחת, הישראלים שהיו מגיעים לעבודה עם החולצה של נבחרתם המועדפת, סינדרלה שסחפה אחרי סיפור אנושי והצליחה להגיע עד לשלבים המאוחרים או אפילו הבארים שהיו משדרים את המשחקים.
כל זה נעלם, כלומר, זו התחושה. וזה לא שיש לכך סיבה, כי השחקנים עדיין טובים והענף הוא עדיין האהוב והסוחף בעולם (הנה - אפילו ארצות הברית הגיעה לכאן, וזה בכלל הענף הרביעי הפופולרי שם).
אז נכון, אנחנו רק בהתחלה ויש מספיק ביקורת מסביב, אבל רק בקשה קטנה ממסי, רונאלדו, אמבפה, ניימאר וחבריהם - תרגשו אותנו, אתם יודעים לעשות את זה, אז קדימה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו