ברחובות אוטרכט, הולנד, אנחנו מקבלים את אווירת ה"לא מרגישים מונדיאל" המפורסמת. הייתי בעבר במשחק מונדיאל בעיר הזאת - ביום קיץ נפלא ב-2014 - ים כתום שטף את העיר ושירת ״הט וילהלמוס״ אדירה פתחה את שערי השמיים, וגם את שער נבחרת מקסיקו, כששני שערים מאוחרים העלו את הולנד לרבע הגמר.
ועכשיו? ברחובות כמעט כלום. חנות אחת או שתיים עם מבצעי מונדיאל. כמה אנשים לובשים כתום סמלי. יום קודם אפילו היה קשה למצוא באר שיקרין את משחקה של ברזיל.
נתוני הרייטינג ירידה חדה - רק 14% מההולנדים אמרו שהם מתכוונים לצפות בגביע העולם. וזה במדינה שחיה את גביעי העולם מאז 1974 בתשוקה שקשה להשתוות לה. שום תזמורת ביציעי קטאר. כמובן שלא הקמפינג ההולנדי שהפך מסורת לכל גביע עולם או יורו.
אז המונדיאל חי רק בתוככי הבארים ובין חובבי הכדורגל המובהקים יותר. והקהל ב״קפה אומם ווילם״ הוא מושב ליצים. כל אדם שנכנס לבאר מתקבל במחיאות כפיים, תרועות והיי פייבס מיושבי המקום - גם אם לא ביקר כאן מעולם.
הגיבור של הפאב הוא ז׳אקי. כשכל יושבי הפאב מביטים במשחק הוא יושב על הבאר ושותה את הוויסקי שלו. כדרכם של שיכורים הוא חוזר על הבדיחה הקבועה שלו. "אני זגג. הם (הכדורגלנים) לא באים לראות אותי עובד, אני לא רואה אותם".
השחקן החביב ב״קפה אומה ווילם״? השוער אנדריאס נופרט. מאד מפתיע שעם פחות מ-50 הופעות בכל הקריירה שלו פתאום הוא נקרא למונדיאל להגן על שער האוראנג'.
"אני מת על השטוות הללו של ואן חאל", אומר לי אוהד בשם האנק, "רק הוא יכול לעשות דבר מטורף כזה". האמת שלא רק הוא. ואן חאל בסך הכל חזר כאן על מה שעשה ריינוס מיכלס הגדול ב-1974. בעצה עם יוהאן קרוייף, זומן יאן יונגלבלוד, שוער קבוצות קטנות שלא לבש את אפודת הנבחרת ב-12 השנים שקדמו לכך. הוא מצא עצמו מגן על השער בשני גמרים עולמיים בגילאי 33 ו-37.
הולנד כמובן שכללה ושכללה את הרעיון - רבים יגדירו את אדווין ואן דר סאר כטוב אי פעם במשחק רגל, ומבין תערובות של שכרות ומודעות טקטית הקהל מריע לכל בעיטה של השוער. גם אם אחת מהן כמעט נחטפה והייתה עלולה לעלות בשער חובה.
האנק קצת יותר כשיר מנטלית לנהל שיחה קצת יותר רצינית. כן הם מודעים לבעייתיות של המונדיאל בקטאר. אבל התמיכה בנבחרת היא גם תמיכה אישית בוואן חאל. הם אהבו מאד שהוא לקח את השחקנים שלו לפגוש עובדים זרים בקטאר. "לא כל כך כי זה ישנה משהו, אלא כדי שהשחקנים יעריכו את מה שיש להם בחיים".
לשאלה האם אין חשש שהמונדיאל בכל זאת ייתן לגיטימציה לפיפ"א ולקטאר הוא משיב בשפה שלא ניתן לכתוב בעיתון. גם הייתי מנסה למתן את דבריו, ספק אם היה ניתן לפרסמם.
לשאלה האם הצלחה של הולנד תרים קצת את המורל והאווירה הוא עונה "ראית את השחקנים שיש לנו?"
אוטרכט כמובן מציבה סטנדרט בלתי אפשרי לגדולת כדורגל. לא בית החרושת של אמסטרדם אלא דמות אחת ייחודית - ״הברבור מאוטרכט״ - בן העיר מרקו ואן באסטן.
אולי באופן סמלי פארק הספורט על שמו בשיפולי מרכז העיר הוא על פינת "דרך שפינוזה". כי אם קרויף היה הוגה חופשי שהמציא מחדש את הכדורגל, ואן באסטן, כמו שפינוזה, היה לוגיקן סדור.
הוא ניהל מצעירותו יומן בו רשם ושרטט שערים שראה או כבש, ויצר ספריה וירטואלית של מצבי כדורגל במוחו וידע להפוך את כולם למהלך מנצח.
הוא נגזל מעולם הכדורגל רק בן 27 בגלל פציעה - אבל סוחף מוואן פרסי, מבריק מברגקאמפ, קליני מוואן ניסטלרוי - מי שראה ינצור את הנשכח מבין הענקים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו