![[object Object]](/wp-content/uploads/2024/05/15/06/whatsapp-israelhayom-m-150-.gif)
לרץ המרתון גזאצ'ו פנטה היתה הבוקר (שבת) סיבה טובה מאוד למהר מהרגיל. הוא הגיע לבית משפחת מנגיסטו, זמן קצר לפני שהבן אברה שוחרר משבי החמאס, 10 שנים וחצי לאחר שחצה את הגבול לרצועת עזה.
במהלך השנים, פנטה פעל רבות כדי להעלות את המודעות למצוקתו של מנגיסטו. הוא ניהל קמפיין מתמשך ברשתות החברתיות, ובכל יום פרסם סטורי באינסטגרם המציין את מספר הימים שמנגיסטו היה בשבי. בנוסף, במהלך אימונים ותחרויות, הוא לבש חולצות עם הכיתוב "החזירו את אברה הביתה".
הבוקר, כאמור, הרגע המיוחל הגיע. "אחרי 3,819 ימים לשמוע שאברה חוזר הביתה היום, זאת התרגשות מאוד גדולה ואני שמח", מספר פנטה ל"ישראל היום" בחיוך. "התחלתי לשאול את עצמי, האם באמת זה קורה? אולי זה לא אמיתי? הוא חוזר 10 שנים וחצי, אחרי הרבה שנים של מאבק של משפחת מנגיסטו ועזרה מאנשים בודדים, בעיקר קרובי משפחה, חברים והקהילה".
"בבית בדיוק קמתי משינה אחרי משמרת לילה וקראתי בעדכונים בחדשות שהוא ברשימת המשתחררים. לא האמנתי כי לא רציתי להתאכזב, אבל לפני כמה ימים אמרתי לעצמי, אולי במרתון תל אביב בשבוע הבא לא אצטרך לרוץ עם החולצה 'עד מתי אברה?".
"לדעתי לא היה מספיק לחץ ציבורי, אלא לחץ של ההורים של אברה, חברים וחברים של המשפחה ובני העדה אתיופית. אני לא יכול להגיד לך האם הפעילות שלי השפיעה, אבל יותר מ-10 שנים אני לפחות עשיתי את החלק שלי. בכל הזדמנות שהייתה לי הזכרתי עם החולצה ש'אברה עדיין חי!"".
"מה שבטח הוא שהפוליטיקאים לא הצליחו להחזיר את אברה מנגיסטו, אלא דווקא רצו להשתיק את משפחת מנגיסט. התפילות והאמונה של הוריו עזרו מאוד. זה בעיקר המאבק של המשפחה, הקהילה האתיופית וחברים קרובים שהביא להצלחה".
"לא חשבתי ככה לשנייה, כי תמיד הייתה לי תקווה שאברה יחזור. אבל היו לי הרבה חברים קרובים וספורטאים שאמרו לי: 'למה אתה מתעסק בפוליטיקה?' , 'לרוץ עם חולצה של אברה מנגיסטו זה מחאה פולטית'. אני העדפתי לא להקשיב לדברים האלה. אני מקווה שהחברים האלה מתביישים עכשיו, כי אחרי 7 באוקטובר הכל השתנה".
"היא הייתה אדישה באופן מוחלט עד 7 באוקטובר. אחרי זה הציבור קצת התחיל להזדהות עם משפחת מנגיסטו ואפילו היו קרובי המשפחה של חטופים שהתנצלו על האדישות שהייתה כל השנים".
"החזרה לחיים אחרי כל כך הרבה זמן בשבי החמאס תהיה אתגר גדול מבחינת ההתמודדות הנפשית, הרגשית והחברתית. אני מאוד מקווה שאברה יקבל כל העזרה והכלים הנדרשים להתמודדות וישקם את החיים שלו. אברה הוא בגיל שלי. במהלך הזמן שהוא היה בשבי, אני הספקתי לטייל בעולם ולהקים משפחה. מקווה מאוד שאברה ישתקם וגם יקים משפחה".
"אני מאוד מסופק מהדרך שלי, מהמאבק שעשיתי למען שחרור אברה, למרות שהיו הרבה אנשים שאמרו לי 'בשביל מה אתה נלחם, אברה לא בחיים'"
"כן, כי זה מאוד חשוב ויש עוד עשרות חטופים שצרכים את העזרה של הציבור. במרתון ירושלים אחרון רצתי עם חולצה אבינתן אור כי ב-7 באוקטובר הסרטון הראשון שראיתי היה שהוא נחטף על ידי אזרחים עזתים, מבוהל ומפוחד. הסרטון הזה חקוק לי בראש ואני אמשיך להיות מעורב".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו