משפחת גורדון מהיישוב שילה היא ללא ספק אחת הכי מיוחדות שתכירו. בראיון נדיר ל"ישראל היום", בני המשפחה מספרים הילדות בארץ, האהבה לספורט ולאמנויות לחימה, ועל הזכות הגדולה לייצג את ישראל בגאווה בצל המלחמה. אז מה עומד מאחורי הדרך של ההורים ושבעת ילדיהם בעלי השמות הייחודים? הרבה מעבר להישגים יוצאי דופן ואהבת ענק לספורט ולמדינה.
ד"ר עזריאל גורדון ז"ל ואשתו חנינת השם גורדון, בחרו לילדיהם שמות יוצאי דופן: עוצמת השם (עוצמה, 39), תשורת השם (שורה, 29), אמונת השם (אמון, 26), כיבדי (24), שמחת השם (שמחה, 22), רוח השם בחיינו (20) ואהבת השם (18). עם שמות שלא שומעים כל יום ובשילוב המראה האסייתי שקיבלו מאם שנולדה בהונג קונג ובת להורים מתאילנד ומפיליפינים, הם הפכו לקבוצה שקשה להתעלם ממנה.
המשפחה גדלה בשילה, והייתה שונה מאוד מרוב המשפחות ביישוב. "אין ספק שזה היה לא פשוט", מספר אמון. "היינו המשפחה האסייתית היחידה בשילה ונראינו שונה מאוד מכולם. בהתחלה לא אהבתי להרגיש שונה וכולנו חווינו קשיים, אבל עם השנים למדנו להעריך את המראה הייחודי שלנו, התקרבנו מאוד כמשפחה ובחרנו לתת לחוויות הלא נעימות לבנות אותנו ולא ליפול להתקרבנות".
האם, חנינת השם, מסבירה את ההשראה לבחירת השמות המיוחדים: "הכל הגיע מהמסע הרוחני שלנו. כשהתחלתי ללמוד יהדות, הרגשתי חיבור חזק עם ארץ ישראל, עם ישראל והדת היהודית. בכל פעם שהייתי בהריון הרגשתי מה השם שמסמל בצורה הטובה ביותר את הנקודה שבה היינו במסע שלנו באותה העת ואת התחושות במהלך תקופת הלידה והלידה עצמה. כיוון שכל הלידות היו ביתיות, כל לידה הייתה חוויה עוצמתית ומיוחדת בפני עצמה, ובכל פעם שדיברתי עם בעלי הוא הרגיש את אותן תחושות בדיוק וככה הסכמנו על כל אחד מהשמות".
הספורט, התזונה ובריאות הגוף היו תמיד חלק בלתי נפרד מחיי המשפחה. חנינת השם, שהגיעה מעולם הפיטנס והייתה חברה בצוות של ג'קי צ'אן, והאב עזריאל, כירופרקט מסור, הנחילו לילדיהם אורח חיים בריא וספורטיבי.
עוצמה, הבן הבכור, היה לוחם בצה"ל בעברו, אמון מאמן איגרוף תאילנדי, שמחה אמנית קרקס ושלושה ילדים נוספים הם לוחמים פעילים עטורי הישגים בטופ העולמי: רוח השם בחיינו ואהבת השם באיגרוף תאילנדי וקיקבוקס, וכיבדי לוחם MMA . כולם קטפו מאות מדליות וגביעים הממלאים את סלון ביתם.
אמון מספר: "אבא שלנו היה דמות משמעותית בשבילנו. אף פעם לא הלכנו לרופאים כי אבא היה מרפא כל מכאוב או פציעה. הוא תמיד עודד אותנו לעשות ספורט ותמיד אהבנו להתחרות בינינו. התזונה הייתה תמיד אורגנית ובריאה, וכך גדלנו באורח חיים אתלטי לגמרי."
אז איך בעצם התחלתם עם אמנויות לחימה?
אמון: "כיבדי הוא הראשון שהתחיל להתאמן באיגרוף תאילנדי, ולאט לאט נסחפתי אחריו ואחריי באו גם האחים הצעירים יותר. עם הזמן זה הפך מחוג לאורח חיים וקריירה מקצועית שלי בתור מאמן ושל שלושת אחיי בתור לוחמים. היום אפשר להגיד שכולם בבית נושמים איגרוף תאילנדי ואמנויות לחימה".
כיום כיבדי מתגורר ומתאמן בברזיל, נחשב לכוכב עולה בארגון LFA ומקווה לסלול את דרכו ל-UFC. רוח השם בחיינו ואהבת השם מתאמנים רוב הזמן בתאילנד ונחשבים לכוכבים צעירים מבטיחים בעולם האיגרוף תאילנדי. הם מתחרים בארגון RWS היוקרתי ומייצגים את ישראל בתחרויות הגדולות בעולם.
השניים מספרים כי מאז פרוץ המלחמה כמות השנאה והאנטישמיות שנתקלו בה נתנה להם מוטיבציה נוספת להניף את דגל ישראל בגאווה ולהעלות את המודעות לחטופים. אהבת השם מספר: "קרב הבכורה שלי בארגון היה שבוע אחרי 7 באוקטובר וזה היה דבר מאד לא פשוט לעלות להילחם בזמנים כאלה, אבל החלטתי לתת את כל כולי כדי להביא מעט נחת וגאווה לכל ישראלי או יהודי. לא הסכימו שאני אעלה עם דגל ישראל, אז עליתי עם השיר עם ישראל חי ועם חי ענקי על הצוואר וכיפה על הראש, והרגשתי גאווה ענקית שהבאתי את הניצחון".
רוח השם בחיינו משתף בחוויה דומה מאליפות העולם באיגרוף תאילנדי שהתקיימה בחודש שעבר: "הרגשנו את השנאה ואת האנטישמיות מסביב ואפילו השופטים הרגישו נגדנו. אמנם חזרתי עם מדליית ארד שזה לא הצבע שרציתי, אבל מה שמשמח אותי זה שזכיתי להניף את דגל ישראל על הפודיום ושהצלחתי להעלות את המודעות לחטופים שלנו עם החולצה שלבשתי, חולצה שאני מקווה לא ללבוש יותר לעולם ושהחטופים שלנו ישובו לביתם בריאים".
השניים מבקשים להודות להתאחדות אילת, למועצה האזורית מעלות תרשיחא ולמאמנם אלכס דר על התמיכה הרבה, ומבטיחים להמשיך לייצג את ישראל בגאווה ולעשות הכל כדי לשמח את עם ישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו