"ערבי-ישראלי באולימפיאדה? תפסו טרמפ על הכותרת, מתרגש לייצג את ישראל"

כמעט לפני שנתיים, השחיין אדם מראענה היה מלא ביטחון והבטיח על גבי דפי עיתון זה, בראיון ראשון אי פעם בקריירה, כי הוא "רוצה להיות השחיין הערבי-ישראלי הראשון באולימפיאדה", והוסיף: "חד משמעית אגיע לשם".

מראענה, שיחגוג בחודש הבא יום הולדת 21, אמר ועשה זאת בגדול, לאחר שהשיג היום (חמישי) את הקריטריון האולימפי לפריז 2024 במשחה ל-100 מטר גב לגברים, בתחרות הטריילז ארנה המתקיימת במכון וינגייט ובכך הפך לשחיין הערבי-ישראלי הראשון במשחקים האולימפיים.

השחיין המוכשר, גר ונולד בחיפה. את ההיכרות הראשונית שלו עם עולם השחייה הוא עשה כבר בגיל 3, כאשר אביו, נאזי - ערבי מוסלמי - זרק אותו למים וזה השתלם לו בגדול. לאחר ההישג היום, מראענה יצא מהמים בנתניה ופרץ בבכי לצד הוריו, לאחר שהגשים את החלום האולימפי.

"אני פשוט חסר מילים ואני כל כך מתרגש", אמר מראענה, "אני מניח שכולם ראו את זה, זה יצא לי החוצה והתרגשתי. חלום ילדות מאז שהייתי קטן, עכשיו אני שם ואגיע לאולימפיאדה".

על הדרך שיפרת את השיא הישראלי.

"כן אני מרוצה מזה, הייתי רוצה לשפר בעוד מאית, אבל יעקב טומרקין (מחזיק השיא הקודם) בן אדם ענק ואני מקווה שזה יקרה יותר מאוחר באולימפיאדה שם אשבור את השיא הישראלי. עוד לפני זה יש לי את אליפות אירופה בסרביה, אבל לשם אגיע בעומס".

כולם ראו איך התרגשת ובכית במים ואחר כך עם המשפחה, עד כמה זה היה חשוב לך להגיע לפריז?

"זה חלום שהתגשם, אני לא אשכח את הרגע הזה ואת השעה 9:50 בבוקר בחיים שלי. כבר חושב על הקעקוע האולימפי שאעשה. ההורים שלי בכו וכל מי שעבר איתי את כל התהליך הזה. כל כך התרגשתי כשהתסכלתי על השעון, זו ההרגשהה כי טובה בחיים. לגעת בקיר ולשפר כל כך הרבה, בדרך כלל אני מסתכל על תוצאות של אחרים והפעם רק על שלי ושם זה נגמר".

50 ימים לפריז, ציפית לעשות את זה עכשיו?

"לא ידעתי שעכשיו אני בשיא היכולת. כיוונתי לעשות את זה פה, אבל לא בתוצאה כזאת. כי להוריד שנייה בעולם השחייה זה משהו גדול במרחק כל כך קצר, תוצאה כזאת היא קפיצה גדולה בשבילי והפתעתי גם את עצמי".

עכשיו כשאתה חלק מהמשלחת זה מוריד או מעלה את הלחץ?

"יש עכשיו 50 יום להוריד את הלחץ, זה מספיק זמן. תוך חודשיים לא רואה משהו שיעצור אותי לעשות את אותו הדבר גם באולימפיאדה, אולי לא להוריד שנייה, שזה קשה, אבל לעשות הישג שייחרט בדפי ההיסטוריה".

אתה בטח רואה את הכותרות, שסוף-סוף ספורטאי, שחיין ערבי-ישראלי עשה את זה. איך זה מרגיש להיות חלק מהדבר הזה?

"זה מאוד מרגש קודם כל. נראה שעל הכותרת תפסו טרמפ יותר מידי. שוכחים את הצד השני - שאמא שלי יהודייה, עולה מברית המועצות – עלתה לפה בסוף שנות ה-90. בסופו של דבר אני יהודי, עשיתי צבא, עליתי לתורה, עשיתי בר מצווה ומעבר לזה אבא שלי הוא ערבי-מוסלמי. אני מאוד גאה על זה, הוא מאוד גאה בי, תומך בי וגאה בזה שאני מייצג את מדינת ישראל והוא מאוד בעד זה. זה סיפור מאוד מיוחד להיות אחד משלישייה שעשתה את הדבר הזה".

מה ההורים אמרו על זה?

"הם בעיקר בכו, זה היה חלום של שלושתינו. הדבר הראשון שעשיתי כשנגעתי בקיר, זה קודם להגיד תודה לאבא ואימא, כי לא ממש הייתה לי ילדות, לבלות עם חברים. כל הזמן הייתי מחוג לחוג, בכל התחומים. אבא שלי מנהל חוף בבת גלים והוא גידל אותי במים".

להיות חלק ממשלחת שחייה כל כך גדולה זה גם משהו מיוחד.

"זה משהו מטורף, יש לי צמרמורת שאני מדבר על זה. כעת אני במשחקים האולימפיים - רק מלהסתכל על הסמל זה מטריף אותי, עדיין לא מעכל שאני שם, אבל בטוח בעוד כמה ימים זה יקרה ואצליח להבין מה עשיתי".

מי הספורטאי שהכי תרצה לפגוש בכפר האולימפי?

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

"לא חשבתי על זה יותר מידי ולא בטוח שהשחיין שאני רוצה לפגוש נמצא שם - קיילב דרסל. הוא אגדה בעיניי, יש לו כישרון מטורף, אבל אני בעיקר רוצה לייצג ופחות לפגוש מישהו. עכשיו אלך לחגוג את היום הזה ולהיות עם המשפחה".