המושבה ההולנדית בישראל שמנתה שלושה מאמנים בסוף אוגוסט, התקפלה היום (רביעי) סופית בשעות הצהריים עם ההודעה של ארווין קומאן שאינו יכול עוד. למנחם בגין זה לקח שש שנים, לקומאן שלושה חודשים וקצת.
הוא יעזוב עם טופס מחלה והמלצה מהרופא לעזוב את הכדורגל מיידית, ולא לחשוב עליו בכלל כי זה עלול לסדר לו פירפור פרוזדורים. אבל קומאן החביב הצהיר היום כי ימשיך להיות אוהד של בית"ר. אני ממליץ לו, כאוהד, לא לצפות במשחקים של הקבוצה גם אחרי שיהיה בביתו בהולנד, אם הוא רוצה להאריך חיים.
חשבנו שקומאן יסיים אפילו קודם, אבל הוא שרד כמעט עד נר רביעי. אם צריך להטיל אשמה על מישהו במועדון הזה, קומאן הוא אחרון בשרשרת המזון. מעבר לזה שהחתמתו הייתה תמוהה, שלא לומר תלושה מהמציאות ומהחיים בכלל – בית"ר מעמיסה על עצמה מעונה לעונה ערימות ענקיות של מחדלים, שקומאן בעצם עשה לעצמו טובה גדולה שוויתר על האפשרות להיות זה שיחזה בטקסים העצובים בסוף העונה.
בית"ר מדשדשת כבר הרבה שנים, אבל בפעם הראשונה יש קונצנזוס בסביבת המועדון שמדובר בעונת התרסקות שבסיכוי טוב תסתיים בירידת ליגה. לבית"ר, כפי שהיא היום - כמועדון וכקבוצה – אין מה למכור. אין לה נכסים על המגרש, אין לה נכסים ניהוליים, אין לה חזון, ויש לה רק כתמים הולכים ומתרחבים בגוף, שמקרבים אליה דמויות הזויות, ומרחיקים ממנה אנשים נורמטיביים.
כמובן שלרגעי התהום האלה מוזעק כרגיל, יוסי מזרחי. יש לו טלפון אדום בבית ובאוטו, כשמהצד השני עונה אלי אוחנה בהקלטה. מזרחי יגיע מתנשף, יעלה על טרנינג ומשרוקית, יגיד שעכשיו צריך מלחמה, אבל גם לאיש הטוב הזה אין מה להציע יותר. להציל את בית"ר מירידה זו אולי מטרה, אבל אם היא לא תרד היום, היא תרד מחר. היא התחברה כבר למכשיר האקמו, ואנחנו יודעים מה אחוזי ההישרדות של מי שנזקק לו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו