אפשר וצריך להפנות אצבע מאשימה כלפי ראשי בני סכנין על תרומתם לביטול משחק הגביע מול בית"ר ירושלים. מדובר באנשים עם קבלות בברדק ובהתקרבנות. אבל כל זה לא מפחית מהטיפול המחפיר של ההתאחדות בפסילת המגרש בעכו, לרבות ניגוד העניינים הזועק לשמיים של אמיר כהן, "מנהל מפעל גביע המדינה" - שהוא לגמרי במקרה אחיו של אלמוג כהן, המנהל המקצועי בבית"ר. לגביע אחוקים משלו.
בעבר, דווקא ההתאחדות נאבקה בהחלטות שרירותיות של המשטרה, שנטלה מהקבוצות את הביתיות. בעצם, למה לא הפעם? בני סכנין כבר אירחה העונה בעכו את הפועל באר שבע, את מכבי תל אביב, את מכבי חיפה ואפילו את בית"ר. אז מה קרה עכשיו? מפכ"ל המשטרה בכבודו ובעצמו הודיע שאבטחת האירוע היא מעל לכוחותיו. מזכיר את ההוא שהתעורר בבוקר ובכה לאמא שלו: "אני לא רוצה ללכת לבית הספר היום, כי הילדים לועגים ומרביצים לי", ואמו ענתה לו: "אבל אתה חייב ללכת, אתה המנהל".
בהתאחדות, במקום להילחם על עקרון הביתיות, קפצו על המציאה והציעו חלופות. לבית"ר ירושלים זה התאים, כמובן. ברור שסיכוייה להעפיל לחצי הגמר גדלים במגרש ניטרלי, בטח כזה שתכולתו תהפוך את אוהדיה לבעלי הבית. אבל השיא היה המכתב שנשלח לבני סכנין, ובו אולטימטום: הודיעו היכן תארחו את המשחק "עד היום בשעה 12:00 - אחרת תועמדו לדין משמעתי". על החתום, אמיר כהן. עכשיו לכו תוכיחו שאין לו אח.
על תיזוזיו וכישלונותיו של כהן כמאמן בליגות הנמוכות, ועל עלילותיו כמ"מ יו"ר איגוד המאמנים, לא כאן המקום להרחיב. גם לא על הקומבינה שליוותה את רישומו ל"קורס פרו", בעזרת סיפור מופרך על חוזה שכביכול הובטח לו באלבניה. כל אלה לא הזיזו למנכ"ל ההתאחדות ניב גולדשטיין, שמינה אותו בהליך מזורז ונטול שקיפות לכמה תפקידים בהתאחדות. גולדשטיין הוא ידיד נפש של אלמוג כהן, עוד ממכבי נתניה. עם חברים כאלה, מי צריך מכרזים?
והנה - עכשיו, כנושא משרה בהתאחדות, כהן מטפל בעניין שיש לו השפעה ישירה על אחיו. "אנחנו לא רואים אפילו פרומיל של טעם לפגם", הגיבו מההתאחדות לשאלתי, והוסיפו: "אמיר כהן מנהל מפעל גביע המדינה ללא קשר לזהות קבוצה זאת או אחרת...".
איך הם חישבו את הפרומיל - לא ברור, אבל הנה, כך נכתב ב"תקנות היסוד – חוקת ההתאחדות": "מנהל וחבר ועד מנהל מחויבים לתת דוגמה אישית להטמעת הקוד האתי. מנהל וחבר ועד מנהל יימנעו מלהימצא, אף למראית עין, במצב של חשש לניגוד עניינים, במישרין או בעקיפין. ניגוד העניינים יכול שיהיה בין כהונתו כמנהל לבין ענייניו האישיים שלו או של קרובו... מנהל וחבר ועד מנהל לא ישתתפו בדיונים ובהצבעה בישיבות, יימנעו מקבלת החלטה, מביצוע פעולה או מכל טיפול אחר, כמו גם יימנעו מהשפעה, במישרין או בעקיפין, אם הנושא הנדון עלול לגרום להם להימצא במצב של חשש ניגוד עניינים, בין תפקידם כמנהלים לבין תפקיד אחר אותו הם ממלאים, בין בהתנדבות ובין בשכר, או בין ענייניהם האישיים, ענייני מקורביהם".
כלומר בהתאחדות, שמתנהלת כמשפחתון, אפשר בהחלט לומר שלחוצפה הזאת יש אח ורע.
השדר מבאר שבע נגד הפרשן מנתניה
המשחק בין מכבי נתניה להפועל באר שבע נראה כמו תאונת שרשרת מבחינת השיפוט, אבל הרבה יותר מבחינת התקשורת. שיא השפל אפילו הועבר בשידור ישיר, אחרי שהמאמן האורח רן קוז'וך הורחק וצפה במתרחש ממעלה היציע, צמוד לעמדת השידור של האוהד הבאר־שבעי שרון ניסים. הדלת שבין שני תאי הצפייה היתה פתוחה, כך שהמאמן וצוותו נכנסו לעמדת השידור כאוות נפשם. כאילו מדובר בסוויטה משפחתית במלון שאלונה ברקת שכרה עבור כולם.
בעיקר אחרי הפנדל שקיבלה נתניה. באותו רגע הפכה עמדת השידור לחמ"ל של קוז'וך. המאמן התפרץ לדלת פתוחה (במובן המוחשי), זעק לעבר השדר בתנועות ידיים ששידרו קריזה, וחיכה לניסים. האחרון, מצידו, סיפק את הסחורה וצידד בדעתו.
זה לא היה פנדל. השופט יגאל פריד החליט שאור בלוריאן מבאר שבע הפיל את איתי בן שבת מנתניה, אף על פי שבהילוך חוזר ראו שבן שבת הפיל את עצמו ואת פריד. אבל כשהשדרים או הפרשנים הם אוהדים, הדלת לעמדת השידור פתוחה ואין שומרי סף - הצופים שוכחים מי נגד מי, או בעצם מי בעד מי.
להלן ההתייחסות של השדר ניסים מספורט 1 ושל הפרשן שגיא כהן מספורט 5 לשלושת האירועים השנויים במחלוקת. קראו בעיון, ונסו לנחש מי מהשניים אוהד באר שבע ומי אוהד נתניה:
1. כרטיס אדום לאליאל פרץ. שרון ניסים בשידור החי: "לא, אני ממש לא בטוח שזה כרטיס אדום". ניסים אחרי הילוך חוזר: "שימו לב לעקב של פרץ כשהוא נותן את הקטנה הזו באכילס. זו עבירה כואבת מאוד ומסוכנת, אבל לדעתי לא אדום". העיקר שהוא כינה אותה "קטנה", ואחרי שהאדום אושר ב־VAR סיכם: "אנחנו חושבים שזה בהחלט מוגזם".
ש. כהן: "אדום מוצדק לחלוטין. עבירה מכוונת מאחור, אל הקרסול. אין פה מקום בכלל להתלבטויות".
2. אדום למיגל ויטור. ניסים מוחה: "שוב, גם בעבירה הקודמת וגם בעבירה הזו, מה שאנחנו יודעים הוא שהרגל חייבת להיות באוויר".
ש. כהן: "ושוב, פריד צודק. עבירה מכוונת מאחור, אין פה מה להתלבט בכלל".
3. פנדל לזכות נתניה.
ניסים: "אין כאן כלום! אין כאן כלום! אין שום דבר! אין שום סיבה לשרוק לפנדל, ועוד טעות גדולה של פריד. ובוא נראה אם שופטי ה־VAR יפעילו אותו"... הם דווקא אישרו, וניסים זעם: "זה לא ייאמן! שום דבר! פשוט כלום! אז עכשיו הסמסים שקיבלתי לגבי שערוריית שיפוט נדמה לי שמקבלים חיזוק". מיהם השולחים ומשטח השיפוט של איזו עיר הם סימסו - הוא לא גילה.
ש. כהן: "פה אני לא יודע אם פריד צודק, אבל לא היתה שום זווית שאפשרה לשופטי ה־VAR לראות באופן חד־משמעי שלא היתה נגיעה, ולכן הם לא התערבו במהלך".
דווקא היתה זווית, ובהחלט ראו שלא היה פנדל, אך הצופים שוב נותרו מבולבלים בנוגע לקריטריון שקובע: האם זה הסעיף בתקנון, או הצעיף בארון?
לא מדברים על השופטים
"לא מתכוון לדבר על השופט", אמר המאמן רן קוז'וך אחרי המשחק בנתניה, ואז דיבר עליו באריכות: "לא משנה כמה האדומים הם לא אדומים, ביחס לאדומים אחרים שלא נשרקו או לא נשרקים, או כמה פנדל הוא לא פנדל. אני צריך לשמש דוגמה ולהיות קול, ולא לתת לשופט אפשרות אפילו לחשוב על לתת לי צהוב. אבל אני חושב שיש זילות מאוד מאוד גדולה במאמנים. בכדי שמאמן יקבל צהוב, צריך להיות משהו יוצא מגדר הרגיל. אני אשמח לדעת מה אמרתי או עשיתי שהיה יותר מגדר הרגיל"... מה הוא אמר קשה לדעת, אבל בטלוויזיה ראו שהסתער על השופט הרביעי בצרחות מלוות בתנועות ידיים.
"אני לא אוהב לדבר על שופטים, אבל אני חושב שיש להם אחריות לשמור על הכדורגל הישראלי. המשחק לא משוחק, תנו לנו לשחק כדורגל!". אמר קוז'וך פחות מחודש לפני כן, אחרי ניצחון 0:1 על מכבי פתח תקווה. כלומר, הוא די אוהב לדבר על שופטים.
"אני משתדל לא לדבר על שיפוט, אני גם הפעם לא אדבר", אמר מאמן קריית שמונה שי ברדה, אחרי ההפסד 4:3 להפועל חיפה, ומיד הוסיף: "אני רק אגיד שיבדקו ויראו מה קורה. קריית שמונה קצת יותר גדולה מהאירוע שהיה שם עם הפנדל".
"אני בדרך כלל לא מדבר על שופטים", אמר לא מכבר ברק יצחקי, אחרי 1:1 נגד אותה קריית שמונה, והמשיך: "אבל אני חושב שהמשחק היה צריך להתנהל אחרת מבחינת השופט. גם הקריאה של ה-VAR, לשרוק פנדל בכזאת קלילות ולפסול את השער ולהוסיף שתי דקות רק. אני מצפה מהשופט שינהג אחרת".
בקיצור, אני באמת לא רוצה לדבר על מאמנים, בלא מעט מקרים הם אפילו צודקים, אבל בשביל מה לעזאזל ההקדמה המטופשת, אם הם עושים בדיוק ההפך?
ועוד משהו. במשחק הגביע שלשום באשדוד, מול בני ריינה, שרק השופט דוד פוקסמן לעבירה ברורה על סף הרחבה לזכות המארחת. הוא נקרא ל-VAR כדי לבדוק שלא היה פנדל, ואז חזר למגרש, וביטל בכלל את העבירה.
בסיום, כשהגיע לעמדת הראיונות, פוקסמן התפתל, הסביר שנקרא לבדוק אם היה פנדל, אבל התברר שלא, אז הוא ביטל גם את העבירה שבקשר אליה לא היה שום ספק. מה הקשר? לא ברור. אבל אולי כדאי שדווקא לפני שהשופטים מתראיינים, הם יגידו: "אני לא אוהב לדבר על שופטים".
