"החלום הגדול הוא לחזור לבית"ר ירושלים, אני יודע שזה יקרה"

בעוד חודש ימים יחגוג כדורגלן העבר, אבירם ברוכיאן יום הולדת 40. המשפט "התפוח לא נפל רחוק מהעץ" יכול, בצורה כזו או אחרת, לסמל את ברוכיאן, שהוא אחיינו מדרגה שנייה של אחד השחקנים הגדולים בבית"ר ירושלים, אורי מלמיליאן. בעיני לא מעט אוהדי בית"ר, ברוכיאן נחשב לאחד הכדורגלנים המוכשרים שגדלו בבירה, ששיחק בקבוצה בעונות הגדולות האחרונות שלה, אז זכתה בכל התארים.

בנוסף, ברוכיאן שיחק גם ביריבה העירונית של בית"ר, הפועל קטמון, ואת קריירת המשחק סיים בבית"ר נורדיה. בשנים האחרונות בחר ברוכיאן לצאת מעט מאור הזרקורים ומאמן באקדמיה למצוינות בכדורגל בשם AFEX בגילה, עם מוטי אוחיון, מתן פרנסיס ויוסי עדני.

אתה נהנה מהעבודה שלך באקדמיה עם ילדים ובני נוער?

"מאוד. אני מגדל את הדור הבא, ותמיד כיף לראות ילדים שמשקיעים ומתקדמים, וגם לראות הורים שנהנים ומספקים פידבקים מדי פעם. חשוב לנו גם לתת ערכים. למשל, לאחרונה הורה של ילד סיפר שכל חבריו יצאו למסיבה, אבל לו היה משחק למחרת, והוא בחר להישאר בבית. בעיניי, לנו המאמנים חשוב לתת את הדרך גם מבחינה ערכית".

היית רוצה לעבוד בצוות מקצועי של קבוצות בוגרות?

"מאוד, ואני בטוח שהזמן הזה יגיע בקרוב. אני לומד כרגע את הדרך ובטוח שאגיע לקבוצה בוגרות. יש לי מה לתרום מבחינה מקצועית".

לחזור לבית"ר ירושלים בתפקיד כלשהו – זה משהו שאתה רוצה?

"בוודאי. אני יכול לספר לך שבעבר ממש ביקשתי והתחננתי להשתלב שם, אבל זה לא קרה ובדיעבד אני אומר תודה לאלוהים שזה לא קרה אז. בהתחלה זה הכניס אותי לסרטים למה אני לא מקבל את ההזדמנות, אבל הבנתי שכל דבר מגיע בזמנו, והיום אני בוגר יותר ומעשיר את עצמי בידע".

מה דעתך על העונה של בית"ר עד עכשיו?

"עד לפני שבועיים זאת הייתה עונה מדהימה. מדובר בקבוצה מוכשרת עם קהל אדיר, ועשו שם עבודה אדירה של אלמוג כהן וברק יצחקי. זה מעט נפגע בשבועיים האחרונים, אבל יש להם יכולת לחזור לעצמם. בכלל, העונה בית"ר טובה גם מבחינה ארגונית, וזה מוערך".

בית"ר יכולה לזכות בתואר העונה?

"אני חושב שכן. הקבוצה ככל הנראה תשחק בחצי גמר גביע המדינה ואני חושב שמגיע להם לזכות. נכון, יש יריבות טובות, אבל עדיין, בתשעים דקות, בית"ר יכולה לנצח כל קבוצה".

בוא נדבר קצת על הקריירה שלך. שיחקת גם כמה שנים טובות בקטמון. לאיזו קבוצה אתה מרגיש מחובר יותר, בית"ר או הפועל?

"ברור שלבית"ר, למרות שיש לי הרבה הערכה להפועל שהייתה לפני קטמון, והיו שם אנשים מדהימים שנתנו לי חיבוק חם. הפועל קטמון, שהפכה לימים להפועל ירושלים, הייתה ונשארה מאוד יציבה, אבל מאוד בינונית. נראה שהם מנסים להישאר בבינוניות הזאת".

אנחנו זוכרים שבמהלך הקריירה הייתה לך בעיה של הימורים ונכנסת לתקופה למוסד של גמילה. כשאתה עובד ומדבר היום עם בני נוער, אתה יודע לזהות כשיש בעיות דומות ולנסות לעזור להם?

"היום יש המון סוגי התמכרויות, והמון ילדים סובלים מהתמכרויות שונות כמו קניות, משחקים, אלכוהול וכמובן סמים, שזו ההתמכרות הקשה. היום אני מנסה לעזור לילדים להשתלט על ההתמכרויות, ועושה המון שיחות בנושא, שם דגש על ההתמכרויות שגם אני עברתי בעבר. אצלי, זאת תרפיה, וזו התרופה הכי טובה שיש. אין תרופה להתמכרויות, אלא רק בשיחות".

מה אתה יכול לספר על התקופה ההיא ועל הבעיה הזו שהייתה לך?

"אני חושב שהעזרה הכי גדולה הגיעה מהמשפחה. כאשר יש משפחה תומכת ואוהדת, ובאותה תקופה ידעתי לבחור חברים בפינצטה, לא כל אחד רצה להיכנס לחיים שלי באותה תקופה. ואז באמת רואים מי חברי אמת ומי לא".

אתה מרגיש שבגלל זה בחצי השני של הקריירה שיחקת בליגות נמוכות יותר ולא בליגת העל, שאליה היית שייך מבחינת הרמה?

"אני מרגיש שיש פספוס בקריירה שלי. אני חושב שבגלל טעויות שעשיתי בקריירה לא מימשתי את מלוא הפוטנציאל שלי. הגעתי אומנם לטופ וזכיתי באליפות ובגביע, אבל לא הצלחתי להישאר בטופ עד סוף הקריירה. בכל מקרה, בכל דבר, הבנתי שזה סוג של מסע שעברתי, וידעתי שאני צריך לעשות את הדרך הזאת".

לאחרונה גם התקרבת לדת.

"ראשית, אנחנו משפחה מסורתית, והיו תקופות ששמרתי שבת. אני חושב שזה חלק מה-DNA במשפחה שלנו. אני חושב שגם דרך התורה זה עזר לי לשים גבולות בחיים, וזה עזר לי לחזור לדרך הנכונה".

לסיום בוא נשאל כמה שאלות קצרות. מי המאמן הכי טוב שאימן אותך?

"המאמן הישראלי הכי טוב שאימן אותי היה רוני לוי, אבל מעל כולם היה לואיס פרננדס".

לאיזה שוער היה הכי קשה להבקיע?

"ללא ספק, ניר דוידוביץ'".

עם איזה חלוץ הכי אהבת לשתף פעולה?

"ברק יצחקי".

חלום שלא הגשמת.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

"לחזור לבית"ר ירושלים ואני בטוח שאגשים את החלום הזה. אני מאמין שזה יקרה ואגיע מהדלת הראשית".