"לא פעם הניפו צלבי קרס ושלטי שטנה נגדי בתור יהודי וישראלי"

כשאמיר כבירי עזב את הפועל תל אביב בשלהי שנת 2016, חזרה עתידית לכדורגל היתה הדבר האחרון שיכול היה להעלות על הדעת. הרומן של איש העסקים עם האדומים מת"א היה סוער, קצר וכואב. ב־2015 כבירי נכנס אל המועדון בקול תרועה, מונה ליו"ר והתחיל להזרים את כספו במטרה להבריא את הפועל השקועה בחובות ולהוביל אותה לפסגות חדשות במעלה הטבלה.

כעבור כשנה וחצי התברר שהכל היה לשווא. עשרות המיליונים שהשקיע ברכישות שחקנים, בכיסוי התחייבויות העבר ובצרכים אחרים לא בלמו את הסחרור התקציבי. כבירי נאלץ לעזוב את המועדון הקורס, שנכנס לפירוק והועמד למכירה.

הפרידה לוותה בטונים צורמים. הפועל ת"א אינה סתם מועדון בכדורגל הישראלי, היא סמל. כבירי הסביר מאוחר יותר כי חלק מהכישלון בניהול נבע מהרגש: האהדה שלו כלפי הקבוצה גברה על שיקולים עסקיים קרים. על כן, זה לא פחות ממפתיע למצוא אותו כעבור עשור במועדון כדורגל אחר, עמוס בסמליות ומעורר המון רגש.

בכל שבוע כבירי מתייצב באצטדיון כדי לצפות בקבוצה הבוסנית שלו – זרינסקי. בעצם, צמד המילים "קבוצה בוסנית" מטעה ומגלה רק טפח. בוסניה והרצגובינה היא מדינה מסובכת, המאגדת תחתיה בלית ברירה שלוש קבוצות דתיות שונות, שלא ממש מחבבות אלה את אלה: בוסניאקים מוסלמים, סרבים נוצרים אורתודוקסים וקרואטים קתולים. זרינסקי מזוהה עם המיעוט הקרואטי. יתרה מזאת, היא סמל שלהם, כפי שברצלונה הפכה לסמלם של הקטלאנים.

איך ולמה הגעת לכדורגל בבלקן?

"מרכז עסקיי נמצא בבוסניה והרצגובינה, ואני משתדל לתרום לקהילה שבה אני נמצא דרך תרבות וספורט. כך נוצר הקשר עם מועדון הכדורגל זרינסקי מהעיר מוסטאר, עיר היסטורית הידועה בעולם בעיקר בזכות הגשר העתיק שמפאר את המרכז העתיק שלה.

תחילה התלבטתי, שקלתי שוב ושוב אם לחזור לכדורגל. אך כאשר הבנתי את הפוטנציאל הגלום במועדון, את היכולת שלנו למשוך שחקנים מוכשרים ומבטיחים מכל אזור הבלקן, ואת בסיס האוהדים הגדול של זרינסקי, התקבלה ההחלטה. גמרתי אומר להיכנס ולתרום מכספי ומהניסיון שלי בתחום. אני חושב שהגענו להישגים מרשימים בשנים האחרונות, אבל תמיד יש שאיפה להגיע לעוד, ואני בטוח שנמשיך בדרך הזו".

מה מעמדך בקבוצה?

"אני מכהן כספונסר הראשי וכסגן נשיא המועדון. יש לנו צוות ניהולי מאוחד מאוד, אין אגו, וכולם פועלים עבור המטרות של המועדון. זרינסקי, כמו הפועל, הוא מועדון מאוד קהילתי ויצרי. זה מעניק מעטפת מחבקת ולוחצת באותה מידה, וזה גורם לנו, ההנהלה, וגם לשחקנים ולצוות, תמיד לשאוף למעלה. התחרותיות אצלנו היא מעל הכל. מי ששואף לבינוניות, פשוט לא יכול להיות חלק מהמועדון".

לעודד את הפרו־ישראלים

הממדים של בוסניה קטנים. המדינה מונה רק כ־3 מיליון איש, ולכן גם כשממלאים את האצטדיון לא מדובר בקהלים בסדרי הגודל של ספרד או גרמניה. אבל אל תיתנו למספרים להטעות אתכם. הלהט והיצרים, שאופייניים לאזור, מפצים, ועוד איך.

"כבכל הבלקן, הכדורגל במדינה הזאת הוא לא פחות מדת", מסביר כבירי. "מועדונים מחוברים לזהות האתנית שלהם ומייצגים אותה. מובן שיש משקעים מהעבר בין הלאומים השונים במדינה, מתקופת מלחמות הבלקן ואף מלפני זה, והדבר בא לידי ביטוי במשחקים בין קבוצות שמזוהות עם לאומים אלו. יש חיכוכים שעד כה המשטרה יודעת לטפל בהם בצורה יעילה.

"יש גם מקרים של אנטישמיות כלפיי, בעיקר מהצד המוסלמי של המדינה", מודה כבירי. "לא פעם הניפו צלבי קרס ושלטי שטנה נגדי בתור יהודי וישראלי, אבל זה רק מכניס לי דרייב להשקיע יותר כסף ואנרגיה במועדון. הדבר שהכי כואב לשונאים שלנו הוא העובדה שאנחנו מצליחים. המטרה שלי היא להראות להם זאת דרך המגרש העסקי, הציבורי והספורטיבי".

במשימה הזאת כבירי עומד בכבוד מעורר הערצה. לאחר שרכש את מפעל אלומיני, קונצרן האלומיניום הגדול בבלקן, הרים אותו מהקרשים והפך ליצואן מספר אחת, איש בבוסניה לא יכול להתעלם מנוכחותו הדומיננטית בכלכלת המדינה. גם זרינסקי עשתה חיל: לקחה תארים ואפילו היתה לקבוצה הראשונה מבוסניה שעלתה לשלב הבתים של מפעל אירופי.

ההצלחה העסקית והספורטיבית אפשרה לו לעודד גורמי שלטון, תרבות ותקשורת בבוסניה לתמוך בישראל. זה עבד עם הסרבים והקרואטים, והטריף מוסלמים, שרואים בכבירי "סוכן ישראלי". את כבירי, כפי שכבר בוודאי ניחשתם, זה רק מדברן להוביל עוד ועוד יוזמות פרו־ישראליות, על אפם ועל חמתם של שונאינו.

"ספרא לא עשה טעויות"

נכון למועד כתיבת שורות אלה, זרינסקי מובילה את הליגה, כשבעקבותיה דולקות בוראץ, הקבוצה של הסרבים של בוסניה, וסרייבו, הקבוצה של המוסלמים מהבירה. שלושה מועדונים ושלוש קבוצות אוכלוסייה, שהמאבק ביניהם הוא הרבה יותר מספורט.

גם ישראל היא חלק מן המאבק הזה, וביתר שאת אחרי 7 באוקטובר, כפי שבא לידי ביטוי כבר במחזור הליגה שנערך בסמוך לטבח. שחקני זרינסקי עלו באותו מחזור אל הדשא עם סרטים שחורים, כאות הזדהות עם הקורבנות בישראל. במשחק המקביל בין סרייבו לז'לייזניצ'אר בחרו אוהדי שתי הקבוצות המוסלמיות לתמוך במבצעי הטבח, הניפו את דגלי אש"ף ושרו שירי עידוד ל"פלשתין".

האם הספורט יכול לשמש אמצעי לקידום ישראל ומעמדה בעולם?

"בוודאי. זה נכון תמיד, ובמיוחד בזמנים אלו, כאשר האנטישמיות בעולם שוברת שיאים, ומי כמוני מרגיש את זה. קבוצות ישראליות, נבחרות ספורט שמייצגות את המדינה עם סמל המגן דוד - יש לזה כוח בלתי רגיל, זו אמירה חזקה".

אתה מתגעגע להפועל ת"א? רואה את משחקי הקבוצה?

"אני כמובן עוקב. אני אוהב את המועדון, זה לא משהו שאפשר לקחת ממני. הפועל ת"א זה המועדון עם הפוטנציאל הגדול ביותר בישראל. עם הנהגה בריאה וישרה, ועם השקעה לאורך זמן, גם התוצאות יגיעו".

מה אתה יכול להגיד על הכניסה של ספרא? אילו טעויות הוא עשה?

"אדמונד ספרא אדם ישר והגון, הוא מגיע ממקום של ציונות ורצון להעניק, וצריך לכבד את זה. מן הראוי שיקבל זמן ללמוד את המועדון ואת התחום, ואין לי ספק שהתוצאות יגיעו. לדעתי, הוא לא עשה ולו טעות אחת, וגם אם הוא יעשה בעתיד, אין בעלים של מועדון כדורגל שלא עושה שגיאות. טעויות הן חלק מהמשחק, כפי שאומרים. אני מאחל לו מכל הלב הצלחה רבה".

ומה דעתך לגבי מה שעופר ינאי עושה בקבוצת הכדורסל?

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

"עופר בחור מאוד תחרותי, רואים את הרצון העז שלו לנצח ולהצליח. אני מוריד בפניו את הכובע על ההשקעה שלו עד כה, ויותר מכך - על הראייה הרחבה שלו לגבי המועדון. אני מקווה מאוד שבסופו של דבר כל הפלגים במועדון יתאחדו עבור המטרה החשובה ביותר והיא הישגיות. הפועל ת"א חייבת לשאוף לתארים בכל תחום".