"אתה יודע שהרגע הגדול ביותר של הכדורגל הישראלי היה הניצחון על צרפת ב־1993?" אני שואל את מאמן נבחרת צרפת דידייה דשאן, בסיום מסיבת עיתונאים שבה העיתונות הצרפתית שאלה אותו בערך 145 אלף שאלות על חסרונו של קיליאן אמבפה.
"באמת תודה שאתה מזכיר לי", הוא עונה וצוחק.
אז מה באמת אתה זוכר?
"רגע קשה", הוא אומר באמצעות המתורגמנית, ואז מדגיש בפניה: "תגידי להם רגע מ־א־ו־ד קשה. לא עלינו לגביע העולם, וזו כנראה היתה נקודת השפל הכי גדולה שלנו".
"זה תמיד קרקס סביב נבחרת צרפת. כל העניין עם אמבפה מנופח, זו בסך הכל ליגת האומות", אומר לי עמנואל ברונגה אחרי מסיבת העיתונאים. "דשאן כמובן מבין את זה, והשיטה שלו להתמודד עם התקשורת היא להתיש אותנו בתשובות ארוכות ופילוסופיות", הוא צוחק.
אולי ישראל צריכה לחשוש מכמה שחקנים - ברקולה, מואני, תוראם - שירצו להראות שהנבחרת היא הרבה יותר מאמבפה?
"אני חושב שלא. יש לנו בעיית הבקעה מאוד קשה בלי אמבפה. קולו מואני בכושר מזעזע בקבוצה ולא משחק. ברקולה מעט פצוע. תוראם מגושם. אתה לא תראה את צרפת מנצחת 0:4. אבל אני מבין את קו המחשבה שלך", הוא עונה. מתברר שעיתונאים צרפתים, חינם אין כסף, מתקנים לך את השאלות.
"השחקנים שהיו מתאימים לשאלה שלך הם (כריסטופר) אנקונקו, שלא היה בנבחרת תקופה ארוכה, ומייקל אוליסה, שיש לו רק שתי הופעות והגיע עכשיו לבאיירן. הם השחקנים שאני מרגיש שיגיבו היטב להזדמנות הזו בהיעדרו של קיליאן".
צרפת לא הביטה לאחור אחרי אותו הפסד זכור בפארק דה פרינס, ובתוך שבע שנים החזיקה באליפויות העולם ואירופה. ובאותו ערב, כשמאיר איינשטיין ז"ל איבד את קולו, הישראלי הממוצע חשב שההשתלבות באירופה תהיה קלה יותר.
מאמן הנבחרת, רן בן שמעון, היה לבוש למשחק אותו ערב בפריז, בעידן שבו רק חמישה מחליפים הולבשו.
היתה אז אופטימיות עצומה, ניצחון על צרפת כבר בקמפיין הראשון שלנו. יכולת לדמיין אז, ברגע של האופוריה, ש־31 שנים מאוחר יותר עוד נדבר על הכמיהה להגיע לטורניר גדול?
"בגיל שהייתי אז לא חושבים על דברים כאלה. אני מסתכל על דברים כיום, איך מחזירים את האופטימיות והאמונה הזו". לשאלות העיתונות הזרה והישראלית על כדורגל בזמן מלחמה, הוא עונה: "אין לנו זכות להרגיש מסכנים. יש לנו חובה אזרחית לייצג את ישראל בתקופה כזו. להקרין רגישות וגם להקרין חוזק".
הבעיה העיקרית במדידת התקדמות הנבחרת תחת רן בן שמעון היא שתוצאות המשחקים, בכל הכבוד, תלויות יותר ביריבות. בהחלט יש סיכוי שישראל תובס דווקא במשחק לא רע מבחינתה. ואם לשפוט לפי שני המשחקים הראשונים - התמודדות עם שחקנים מהירים בכנפיים קשה יותר לישראל. כך, היא נראתה טוב יותר מול איטליה היותר סבלנית מאשר מול בלגיה היותר מהירה. מול צרפת בעיית מהירות עלולה להפוך לדוח הפתולוג.
"לא זמן טוב לבעיית פציעות בהגנה", אני אומר לבן שמעון יום קודם לפני אימון הנבחרת. רוי רביבו, אלי דסה ושגיב יחזקאל כולם לא כאן, ובתחילת האימון המסכם גם רז שלמה לא התאמן, לאחר שהתלונן על רגישות בשריר. "אני לא מדבר על בעיות אלא על מורכבויות. איך הניסוח שלי?" עונה מאמן הנבחרת.
אבל באופן ענייני הוא אומר: "נקודות המוצא שלי היא שבגלל עניין אמפבה הם יבואו יותר מרוכזים ויותר מסוכנים מאשר אם לא היה קורה כלום. אנחנו רוצים להצליח בליגת האומות ובמוקדמות המונדיאל, אבל המטרה העיקרית שלנו היא לתת להרבה שחקנים התנסות בכדורגל ברמות האלו לקראת מוקדמות יורו 2028. זה לא משנה מי בדיוק משחק בצרפת, כי בכל עמדה יהיה שם שחקן מעולה מאחת הקבוצות הגדולות".
אז ברוח חיובית, בראיית כל בעיה כהזדמנות, לשחקני ההגנה הישראלים הבודדים הבריאים ולשוער עומרי גלזר החוזר להרכב תהיה הערב הזדמנות ע-נ-ק-י-ת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
