"קיפוח? במקום לבכות אנחנו עובדים קשה": הקבוצה הערבית שמנפצת קונספציות

כשמסתכלים מבחוץ על המגרש בכפר משהד שבו מתאמנת מכבי בני ריינה, לא נראה שקורה יותר מדי. כר דשא, גדרות מתכת גבוהות ומבנה אפור על דרך עפר באזור תעשייה בין הרי הגליל. שקט. רק כשנכנסים פנימה מתחילים להבין.

בשבוע של הניצחון על מכבי חיפה בסמי עופר - שני על האלופה תוך פחות מחודש - האווירה במתחם מחויכת. גם בזכות הניצחון ופתיחת הפלייאוף, כמובן, וגם בגלל החתונה של שחקן הקבוצה עמית מאיר ערב קודם. במסגרת כתבה ראשונה בסדרה שתתמקד בכדורגל הערבי בארץ, "ישראל היום" קיבל גישה חופשית לבית של הלהיט של הליגה.

ריינה היא קבוצת השנה בליגת העל. המועדון הקטן, שהוקם מחדש ב־2016 וטיפס כל הדרך מליגה ג' ועד לליגה הבכירה תוך שש שנים בלבד, רשם העונה היסטוריה נוספת עם העפלה ראשונה לפלייאוף העליון. לכך הצטרפו שני ניצחונות על האלופה, שחיסלו כמעט סופית את מרוץ האליפות. אז נכון, ריינה לא זכתה בתואר (עדיין), אבל בהתחשב במסלול של המועדון שמגיע מכפר של פחות מ־20 אלף איש, אין דרך אחרת מאשר להסתכל עליהם כסוג של סינדרלה. סינדריינה.

ההצלחה של ריינה מסמנת תקופה טובה בכדורגל הערבי בישראל. כישרון־על כמו ענאן חלאילי שעומד לצאת לחו"ל, לגיונר בכיר בדמות מוחמד אבו פאני (מלך הבישולים בליגה ההונגרית) ולראשונה אי־פעם שתי קבוצות - ריינה ובני סכנין - בפלייאוף העליון של ליגת העל. ומה שמיוחד בהצלחה של ריינה הוא שאחת אחרי השנייה היא מנפצת קונספציות של כדורגל ישראלי, וכדורגל ערבי בישראל.

"עשה זאת בעצמך"

קל לחשוב שהצלחה כזו מגיעה בזכות השקעה כספית עצומה וצוות רחב של אנשי מקצוע, מומחים ואנליסטים, אבל האמת היא שהמודל של בני ריינה רזה מאוד, אולי אפילו רזה מדי.

בניגוד למועדונים אחרים בליגת העל, ריינה היא קצת "one man show" והרבה "עשה זאת בעצמך" בצוות קומפקטי. המשולש המרכזי הוא הבעלים סעיד בסול, המאמן שרון מימר ומנהל הקבוצה אחמד ג'אבר, שעובדים ביחד, כשבסול הוא המוביל. "יש פתגם בערבית שאומר: 'אם הדודים מצד האמא לוקחים את הילד לדודים מצד האבא, בסוף הילד יישן רעב'", עונה בסול בחיוך גאה לשאלה מדוע הוא מעדיף לעשות בעצמו ולעבוד בצוות קטן.

בסול, 46, נמצא אמנם בכדורגל שנים בודדות, אבל בינתיים הצלחה רודפת הצלחה, ובשתי העונות בליגת העל הוא מוכיח כי אפשר להשתנות ולעשות דברים אחרת. בעונה שעברה, אחרי שלושה מחזורים, בסול פיטר את המאמן אדהם האדיה שהעלה אותו שתי ליגות בשנתיים, אבל כשמינה במקומו את שרון מימר, בניגוד לכל התחזיות ומעסיקיו הקודמים של האחרון, נתן למאמן גיבוי מקצועי מלא והמשכיות. בניגוד לסטיגמה על "בעלי קבוצה קפריזי מהמגזר", זה שמפטר מאמנים אחרי משחק לא טוב, שלא משלם לשחקנים ומתערב בהרכב - מרגע שעלה לליגת העל, בסול עובד אחרת.

אחרי תקרית לזאר יובאנוביץ', שעזב את הקבוצה בסכסוך מתוקשר בעונה שעברה, הזרים של ריינה, מהטובים בליגה, מקבלים העונה יחס ותנאים אחרים לגמרי. כולם גרים בחיפה, בשכנות, עם רכבים ודירות חדשות עם נוף לים. ככה שומרים מרוצים שחקנים כמו מוחמד אוסמן, מארק קוסטה ונמניה ליוביסלייביץ', וגורמים להם לתת מעצמם כמו שחקני בית.

בסול הוא לא היחיד ששובר קונספציות בריינה. המאמן שרון מימר שבר קונספציית ענק בכדורגל הישראלי. הוא עזב את "מעגל המימרים", אותו כינוי לקרוסלת המאמנים הקבועים בליגה שנקרא על שמו. "הוכחתי את עצמי השנה. התחלתי וסיימתי עונה מלאה בפעם הראשונה", אומר מימר, שעם הניצחונות הכפולים על מכבי חיפה ובית"ר ירושלים ושתי תוצאות תיקו עם מכבי ת"א, שדרג את מעמדו בכדורגל הישראלי. "יש לי את הכלים לעבוד בקבוצות הגדולות. הפועל ב"ש, מכבי חיפה או כל אתגר כזה, אחרי מה שעברתי והניסיון שצברתי - אני מוכן".

מימר בנה תלכיד חזק של שחקנים בריינה. זרים, כאלה ששיחקו אצלו בעבר ותוצרים מקומיים. השוער גד עמוס (לא פספס דקה העונה), רועי שוקרני, שלומי אזולאי החלוץ, ממאדו סמבה מגינאה ביסאו הצטרפו לקפטן יליד הכפר נאאל חוטבה, לואי חילף מתגליות העונה ועבדאללה ג'אבר ששיחק אצל מימר בחדרה וסכנין. "אני מאוד מבסוט פה", מעיד ג'אבר, שלפני שנים בודדות היה שחקן בנבחרת פלשתין (56 הופעות) וכוכב ענק מעבר לגדר. "רציתי לחזור לכדורגל הישראלי, ובריינה ברוך השם לא חסר לי כלום. יש פה שקט מושלם, ואפשר לעבוד ולהצליח".

שקט, עובדים

האחראי לשימור השקט הזה ביומיום הוא אחמד ג'אבר, מנהל הקבוצה. הוא דואג שכלום לא יחסר למימר ולשחקנים. "ריינה זה צוות קטן שכל אחד נותן מעצמו אקסטרה, וזה אינטנסיבי, אבל הסיפוק אדיר", הוא אומר. כמו מימר, גם ג'אבר מקבל גיבוי מבסול לעבוד ולעצב את שגרת המועדון ביחד עם המאמן. "בריינה אין לחץ של קהל, שתומך בנו בכל מצב. נותנים לנו שקט, גם האוהדים וגם הבעלים, ולשחקנים ולמועדון זו ברכה".

ככה ריינה צומחת צעד־צעד. פה מוסיפים חדר כושר, שם בונים אזור לשחקנים עם פינג־פונג ופלייסטיישן. מתרחבים לפי הצורך, ומתי שצריך. כל פעם מוסיפים עוד נדבך ועוד נדבך ומשתדרגים. פעם הם היו מעבירים את הציוד מריינה למשהד במוניות. עכשיו הכל כבר שם.

לצד ההצלחה, מימר שב ומדגיש שאם ריינה תרצה לתקוע יתר בצמרת הכדורגל הישראלי ולהשיג דברים גדולים באמת, דברים יצטרכו להשתנות. "יש פה הרבה דברים טובים, ויש דברים שחייבים שיהיו ועדיין אין. התקדמנו, יש שקט לעבוד ולהתרכז רק בכדורגל, אבל זה לא יספיק אם רוצים לצמוח עוד".

מתרחקים מפוליטיקה

לצד התנאים הצנועים והצוות הקטן שמתפעל את הכל, ריינה זה סיפור הצלחה שקורה בתקופה מתוחה מאוד, ובזמן מלחמה. ועדיין, לא מדברים פוליטיקה. "אין הבדל אצלנו בין מוסלמים, יהודים, נוצרים ודרוזים. הכל אותו דבר", אומר מימר.

בניגוד לנרטיב הלאומי־פוליטי הבולט של בני סכנין והקהל שלה, בריינה קורה משהו אחר. "ב־7 באוקטובר קיבלנו החלטה להתרחק מפוליטיקה", מסביר מימר. "הלכנו לבקר מפונים במלון בטבריה, ואנחנו עושים הכל כדי שכל אחד פה ירגיש בבית. בריינה אנחנו מכבדים את כולם ומתרכזים במקצועי". ומה עם הקיפוח לכאורה כלפי החברה הערבית? "אני לא אוהב להיות בעמדה של 'אכלו לי שתו לי', אומר בסול. "אנחנו פועלים במציאות שלנו, ובמקום לבכות אנחנו עובדים קשה ועושים הכי טוב בתוכה". הנה עוד קונספציה שריינה מנפצת - זו שלפיה קבוצות ערביות בישראל חייבות להיות פוליטיות.

אז מה החזון של ריינה? "חזון? לא האמנו שנגיע בכלל לליגת העל", צוחק בסול, "זה פשוט קרה. גם העונה רצינו להישאר בליגה, ובום - פלייאוף עליון". לטענתו, עוד עונה כזו של ריינה תהיה בגדר "נס, כמו אליפות", אבל הם כן עובדים על העתיד. "המטרה זה אצטדיון חדש בריינה, ומחלקת נוער שתייצר שחקנים, ושהילדים בכפר ובאזור יהיו גאים ויזרום להם בדם רק ריינה". כבר בשבוע שעבר בסול נפגש עם שר הספורט מיקי זוהר, כדי לקדם את הקמת האצטדיון במה שהגדיר כ"פגישה מצוינת".

מכבי בני ריינה עושה כדורגל ערבי בישראל, בדרך אחרת. עם מודל וצוות רזים אבל נחושים, רחוק מזהויות פוליטיות ולאומיות אחרות. עם חזון פשוט שנשען על הצלחה מקצועית ורצון לחזק את הזהות המקומית, נראה שבעתיד הקרוב ריינה לא מתכוונת להיעלם מהמפה. ומה בעונה הבאה? עוד מוקדם לומר.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

מימר עוד לא סיכם, הזרים מבוקשים אצל הגדולות, והערב הם מול הפועל באר שבע, שאותה טרם ניצחו העונה. "בגישה, אנחנו אף פעם לא באים נחותים", אומר ג'אבר, מנהל הקבוצה. "למרות התנאים ומאיפה שאנחנו באים, בראש אנחנו לא 'ריינה הקטנה'". ובסול מחזק: "גם מול מכבי חיפה הרגשנו שאנחנו יכולים לנצח ולהבטיח פלייאוף עליון. באנו כדי לנצח, וזה בדיוק מה שעשינו".