כשחיים אוחיון ז"ל הביא אותי לגלבוע במארס 2015 הייתי יחסית גמור. כבר שקלתי לפרוש כי לא אימנתי תקופה. ברמה האישית, חיים הוא מלאך שנשלח לחיי. כשמו כן הוא. העניק לי חיים מחודשים. כל ההישגים שלי מאז, כולל בנבחרת העתודה, יש לו בהם חלק עצום.
חיים הקים אותי על הרגליים מחדש. אם אומרים שחמש השנים בגלבוע שינו אותי, אז כל הקרדיט מגיע לחיים. הוא היה גדול מהחיים. איש עם הרבה מעוף ועוצמות בלתי רגילות. ההסתכלות שלו היתה לא כמו של בן אדם רגיל. הוא ראה דברים שאף אחד לא הבחין בהם.
זה לא נתפס עבורי שאני מדבר עליו בלשון עבר. חיים נתן לי פרופורציות בחיים - להבין מה באמת חשוב. שניצחון והפסד אלה דברים נחמדים, אבל יש דברים שהם הרבה מעבר לזה.
ב־2015 ירדנו ליגה, וחיים המשיך להאמין בי עוד שנה בליגה הלאומית. גם שם, למרות שלא היינו הקבוצה הכי עשירה, הוא המשיך איתי ואמר לי שהוא רואה בי דברים שאפילו אני לא מסוגל להבחין בהם. הביטחון שנתן לי, והחיזוקים שגם אם לא נעלה ליגה לא קרה שום דבר, כי היה לו חשוב להחזיר את הקהל ולתת אופק לשחקן הישראלי.
חיים היה איש עם חזון והרבה אהבה - לכדורסל הישראלי ולהתיישבות העובדת.
הוא תמיד השתדל שעסקיו יהיו בגליל ובגולן על מנת לספק תעסוקה ופרנסה לפריפריה, למרות שהיה קשה לגייס מומחים שיעבדו במפעל הביוטכנולוגיה בקצרין.
הפילוסופיה שלו היתה לתת הזדמנות. בגלל זה בגלבוע נתנו קרדיט למאמנים גם כשלא הלך, וזרים לא הוחלפו בסיטונות, אם בכלל. למדתי ממנו לתת ביטחון מרבי לשחקנים, כמו שהוא נתן לי.
חיים אוחיון ז"ל הוא האיש שנתן תקווה לכדורסלן הישראלי ולקבוצות בליגת העל שאפשר לקחת אליפות. היו כאלה שלא אהבו את השיטה, אבל השינויים האלה נתנו תקווה לליגה.
חיים תמיד חי בצניעות והיה רחוק מניקור עיניים. האבידה הכי גדולה היא למשפחתו ולרעייתו תרצה. יהי זכרו ברוך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו