בהפועל תל אביב ציפו למסיבה אדומה. היא אכן היתה צבועה באדום, אבל באדום של הפועל ירושלים. הקבוצה של יונתן אלון הגיעה ליד אליהו והרסה להפועל ת"א את החגיגה. היא באה למסיבה כאורחת, אבל הפכה אותה למסיבה שלה. זו היתה תצוגת תכלית ואמירה ברורה: גם אנחנו כאן. הפועל ת"א? שני משחקים העונה ביד אליהו - שני הפסדים.
ייתכן שהפסטיבל היה בעוכריה של הפועל ת"א ועופר ינאי. סביר להניח שכל ההמולה לפני, ובמהלך האירוע, השפיעו עליה לרעה וגרמו ללחץ. כשהדברים על הפרקט לא הסתדרו, הלחץ רק הלך וגבר. יחד עם זאת, הפועל ירושלים נתנה את אחד ממשחקיה הגדולים בשנים האחרונות, ואין להוריד מההופעה שלה.
ירושלים הצהירה לפני המשחק שהיא לא באה להיות תפאורה בחגיגה של הפועל ת"א. היא לא רק עמדה במילה שלה: היא גם גנבה את ההצגה. ירושלים היתה כל מה שהקבוצה מתל אביב לא היתה: מרוכזת ומנותקת מכל מה שמסביב, וזה קודם כל לזכותו של יונתן אלון, שעשה אתמול עוד צעד בגדילה שלו כמאמן.
74 נקודות סופגת העונה הפועל ת"א בממוצע. הפעם היא ספגה את המנה הזו אחרי אחרי שלושה רבעים. 90 נקודות האדומים קולעים בממוצע, אבל הפעם סיימו עם פחות מ-80. ג'ונתן מוטלי, אולי ה-שחקן של הפועל, קלע רק 5 נקודות. זו קודם כל עמידה ברורה של המנצחת במטרות שלה, שלהזכירכם הגיעה בהרכב חסר. כדורסל מושלם של ירושלים, הופעה מופתית. ג'ארד הארפר? אחד הרכזים הכי טובים שיש באירופה כיום.
למרות ההפסד זה היה ערב מכונן עבור הפועל ת"א. גם ההפסד לא ישכיח ערב בו עשתה צעד היסטורי, צעד שהיה נראה בלתי מציאותי בעבר. צעד הכרחי של גדילה. אי אפשר להיות קבוצה גדולה עם אולם קטן. העובדה שיד אליהו היה מלא באוהדים, שלחלקם להגיע לאולם הזה מדובר באירוע לא קל, זו תעודת כבוד למי שעסק במלאכה.
ולסיום: התפאורה לא אומרת שאין למועדון עוד אתגרים בתהליך. המבחן הראשון הוא לחבר את אלה שלא הגיעו, את אלה שלא השלימו עם המעבר. המבחן השני, הוא ליצר תפאורה כזו גם במשחקים "רגילים", שהם לא משחק בכורה או מול יריבה כמו ירושלים. הסיפור ייבחן גם במשחקים נגד נס ציונה, גליל או באר שבע.
כיבוש המבצר הצהוב הושלם, השאלה אם בעקבותיו יגיע גם הכיבוש של ההגמוניה בכדורסל הישראלי. אתמול התברר שיש עוד גורם משמעותי במשחק. משמעותי מאוד.
