שתי הנציגות הישראליות ביורוקאפ הלכו הקיץ בדרכים שונות. בעוד שהפועל תל אביב "הפציצה" את הכותרות כמעט מדי יום, הפועל ירושלים הלכה מראש על תכנון שקט ומוקפד. במועדון החליטו לאמץ זאת מתוך הבנה שהצלחה במפעל האירופי ובזירה המקומית לא תושג עם החתמות מרעישות אלא על ידי בנייה מושכלת וממוקדת.
המשחקים של הפועל תל אביב, הפועל ירושלים ואולם של בן שרף ביורוקאפ משודרים באופן בלעדי ב"ישראל היום".
תהליך אינה מילה גסה מבחינת הירושלמים. בזמן שבאדומה התל אביבית משחקים שלושה כוכבים שקבלים שכר שחל יותר ממיליון דולר, בבירה בחרו שלא להנחית שחקנים תמורת סכומים מנופחים, למרות שיכלו לעשות זאת. אין אף שחקן שמרוויח שבע ספרות, אלא שימת דגש על קבוצה מאוזנת ומשתפת, בה כל שחקן תורם לפי יכולתו ולא לפי שמו.
לא מעט אוהדים, במיוחד אלו שמביטים בקנאה לעבר היריבה התל אביבית, לא היו מרוצים מהקו הזה. הם רצו סופרסטארים משלהם, אך במועדון מאמינים שהדרך שנבחרה תוביל להצלחה בטווח הארוך.
בלי בעיות אגו
הפועל ירושלים מנסה ליישם את "המודל הספרדי" - במקום להסתמך על כוכבים בודדים נשענים על סגל רחב שבו כל שחקן יודע את תפקידו. בקבוצה שמו דגש על סגל עמוק של 12 שחקנים, כשבכל רגע נתון כל אחד מהם יכול לשחק, מה שמאפשר שמירה על אינטנסיביות הגנתית לאורך כל המשחק.
השיטה הזו, של חלוקת דקות מאוזנת ושימוש בעומק הסגל, מאפשרת להחזיק רמת מאמץ גבוהה, כי על הפרקט נמצאים כל הזמן שחקנים עם רגליים רעננות. בתחילת העונה השיטה הזו מציבה בעיה בעקבות חיסוריהם של קאדין קרינגטון (לטווח קצר) ונמרוד לוי (לטווח הארוך).
המודל הספרדי יכול להיקרא גם המודל הקבוצתי. את זה אתם תראו בטבלת הקלעים בסיום המשחקים. בדרך כלל לא תמצאו שם שחקן שקלע 30 נקודות ואחריו שחקן עם 10. חלוקת הנקודות, כמו חלוקת הדקות, תהיה די שוויונית.
בירושלים גם יהיו הרבה פחות בעיות אגו מאשר בהפועל תל אביב. יש שורה של שחקנים טובים. אין כוכבי־על.
המטרה של הירושלמים בין השאר היא לשמור את הדנ"א ההגנתי של הקבוצה - המגמה שאותה התחיל והנחיל המאמן אלכסנדר דז'יקיץ'. הגנה היא שיטה, ואיתה שחקנים עם אוריינטציה מתאימה וחיבור קבוצתי. משם הכל יתחיל. לכן אפשר להעריך שהפועל תל אביב תביס קבוצות, ואילו ירושלים "רק" תנצח.
ההמשכיות היא הקלף החשוב ביותר של הפועל ירושלים העונה. בעוד שהפועל תל אביב בנתה קבוצה חדשה כמעט לחלוטין, בירושלים המשיכו עם שני שלישים מהסגל מהעונה שעברה. חלק מהשחקנים כבר פותחים את עונתם השלישית בקבוצה, וההיכרות בין השחקנים והצוות המקצועי מעניקה לירושלים יתרון משמעותי.
מבחן על הקווים
אמנם אין שמות גדולים בקבוצה, אבל הפועל ירושלים של העונה הנוכחית היא קבוצה מושקעת יותר, משודרגת יותר ומחוזקת בעמדות המפתח הנכונות. בעמדת הרכז, לדוגמה, העונה יש לקבוצה עומק גדול יותר בזכות החתמתו של ג'ארד הארפר, שבא להוריד מהעומס שהיה על ספידי סמית', אשר סחב את הקבוצה בעונה שעברה.
בעמדות הפנים חיזקה הקבוצה את עצמה עם בואם של אוסטין ויילי וג'סטין סמית', שמוסיפים גובה, מסה ואתלטיות בקו הקדמי. שילובם יחד על המגרש יהיה אתגר עבור המאמן יונתן אלון, אך אם יצליח במשימה זו מדובר בשדרוג משמעותי.
אלון, שהוזז מתפקיד המנהל המקצועי באמצע העונה שעברה לטובת עמדת המאמן, נבחר להמשיך בתפקיד גם בעונה הנוכחית. העונה הזו היא הראשונה שבה הוא פותח כמאמן ראשי וגם ההזדמנות הראשונה שלו לנהל משחקים במסגרת האירופית. לצד חוסר הניסיון, לאלון יתרון בכך שהוא מכיר היטב את המועדון ואת הדנ"א של הקבוצה, והחיבור החזק שלו עם השחקנים הוא גורם מרכזי שיכול לתרום להצלחת המערכת כולה.
אחת העמדות שיכולות להוות מפתח להצלחה היא עמדה 3. הפועל ירושלים ביצעה בה שינוי כשג'רמי מורגן החליף את ליוואי רנדולף, שעבר למכבי ת"א. רנדולף ומורגן משחקים אמנם באותה עמדה, אך הם שחקנים שונים באופיים. רנדולף הוא 3 שנוטה לעמדה 2, מסייע בהובלת הכדור ויוצר מצבי קליעה לעצמו, בעוד מורגן נוטה יותר לעמדה 4 ומוסיף גובה ופיזיות. הוא יכול לשמש כגבוה שני ולרווח את המגרש, מה שמעניק לקבוצה אפשרויות מגוונות בהתקפה.
אחרי כל מה שאמרנו ודיברנו על בנייה שקטה וסולידית והשקעה מדודה - אל תטעו בהפועל ירושלים. הדרך אולי שונה, אבל השאיפות זהות לאלה של האחות האדומה מתל אביב - גם בבירה רואים לנגד עיניהם אליפות, זכייה ביורוקאפ ומקום ביורוליג.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו