1. פקקי התנועה המעיקים הפכו כבר לחלק משגרת חייהם של תושבי איסטנבול, לכן איש לא באמת הופתע הערב באולקר ספורט ארנה כשפנרבחצ'ה הגיעה באיחור של יותר משעה לפתיחת רבע הגמר מול מכבי ת"א. אבל ממש כשהרמזור הירוק הבהב ואיים להתחלף, כפי שתמיד קורה לטורקים במעמד הזה, היא חצתה את הצומת והגיעה ליעד - ניצחון 72:80 ויתרון 0:1 בסידרה.
לפעמים התקשורת באמת אשמה. דווקא כשהאורחים ברחו בפעם הראשונה לפער דו ספרתי, 43:54, ירדו הקבוצות לפסק זמן של הטלוויזיה, ומכבי איבדה קשר עם ספינת האם.
לוקה ז'וריץ', נגר קרואטי חביב ושחקן של 5.9 נקודות למשחק, קלע שבע נקודות רצופות בפחות משתי דקות. הרבע השלישי נחתם ביתרון בכורה לטורקים, 58:59, והם לא הביטו עוד לאחור. ב־15 הדקות האחרונות של המשחק נתקעה החבורה של גיא גודס על 18 נקודות.
פארגו. מחצית ראשונה נהדרת // צילום: אודי ציטיאט, איסטנבול
2. בזמן שז'ליקו אוברדוביץ' עוד ניסה לחשב מסלולים מחדש, הפך הפרקט באיסטנבול לרחבת הריקודים של איש אחד. זה היה הערב שבו ג'רמי פארגו נכנס שוב ושוב עם הראש בקיר, והקיר הפסיד. הרכז האמריקני של מכבי הופיע במהלך הקריירה בשבע סדרות פלייאוף, וניצח בכולן. המחצית הראשונה שלו הסבירה גם למה.
אלא שההצלחה הטקטית הפכה גם לנורת האזהרה של הצהובים. פארגו ויוגב אוחיון עמדו על 27 נקודות במחצית (10 מ־15 מהשדה), בעוד שאנדרו גאודלוק ובוגדן בוגדנוביץ' נתקעו על 4 בלבד (1 מ־9) - ובכל זאת, האלופה המכהנת ירדה להפסקה ביתרון זעום של 38:42.
ההצלחה של צמד הגארדים התל-אביבי העלימה ערב בינוני להחריד של הבאנקרים, דווין סמית' ובריאן רנדל, אבל הסוד התגלה די מהר. הקיר, זה שפארגו כל הזמן נכנס בו (יש לו שם, אגב: ניקוס זיסיס) מצא את התשובה. התלות במספר 4, לטוב ולרע, התהפכה לצד הרע.
3. איסטנבול היא העיר היחידה בעולם ששתי יבשות חוצות אותה, ודווקא בצד האסיאתי שלה היתה הרגשה של אירופה הקלאסית. השם המפורש "פיינל פור" נאמר בכל פינה, דגלים של עשרות מטרים הוכנו למען המטרה וגם המעונבים שביציע התגייסו למשימה הלאומית: החזרת טורקיה למפה.
אוברדוביץ'. הניסיון משחק תפקיד // צילום: אודי ציטיאט, איסטנבול
על המקהלה הזו ניצח יאן וסלי, השחקן היחיד בפנרבחצ'ה שכבר ניצח את מכבי בהצלבה, עם פרטיזן בלגרד הצנועה ב־2010. הצ'כי האנרגטי נכנס בפעם הראשונה לפרקט בפיגור 11:2, והישווה את שיא הקריירה שלו במפעל - עם 23 נקודות ב־21 דקות.
העשרות הבודדות של הישראלים נבלעו, פוזרו ולא הורגשו. גם המעטים שהצליחו להשיג כרטיסים לשורה הראשונה, נשלחו אחר כבוד לתא צפייה במעלה האולם וספגו קללות ואיומים מהקהל הטורקי.
מחרתיים, לפרק השני בסידרה, יגיעו הצהובים חמושים באופטימיות זהירה - או לפחות באופטימיות זעירה. גם בעבר, בוויטוריה ובאתונה, הם ידעו לחזור מהפסד במשחק הראשון וגנבו את הביתיות כעבור 48 שעות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
