עולם הכדורסל הישראלי על כל גווניו וקבוצותיו התאחד הבוקר (שני) בשביל לחלוק כבוד אחרון וללוות למנוחת עולמים את ווילי סימס, מגדולי השחקנים הישראלים ששיחקו בליגה בשנות השמונים והתשעים. סימס ז״ל עבר בחודש אוגוסט אירוע לבבי ומאז אושפז במצב קשה בבית החולים כשהוא מחוסר הכרה. בשבוע שעבר, בגיל 64 הוא הלך לעולמו.
שחקן העבר שיחק שנים רבות בישראל, בין השאר חמש עונות במכבי תל אביב, וכמו כן עבר בהפועל תל אביב, כיכב באליצור נתניה, במכבי חיפה, במכבי חדרה והפועל אילת.
אלמנתו של סימס, אריאלה, ספדה לבעלה: "כל כך חיכיתי שתחזור הביתה ואני כל כך מצטערת שזה האירוע שאנחנו מארגנים לך. אהובי, תודה שבחרת בי במשך 39 שנים. אני כל כך ברת מזל ואני בטוחה שמתישהו ניפגש שוב. אהובי, הבאנו 3 ילדים לעולם ויש לנו שני נכדים. זו המתנה הטובה ביותר שיכולת להביא לי. באת לעולם הזה כמלאך והשפעת על הרבה אנשים עם החיוך שלך ועם הנתינה שלך".
בתו של ווילי, דניאל סימס, נפרדה: "אבא, ארבעת החודשים האחרונים היו ההזדמנות שלנו להיפרד ממך, לשתף רגשות שלא שיתפתי אותך. אני גאה שיכולתי לעמוד לצידך כמו שעמדת לידי, להיות גאה בצבע שלי ובהיסטוריה שלי. שאבתי כוחות ממך, חוש ההומור שלך יחסר לי הכי הרבה. תמיד מצאת את הזמן לצחוק. אתה נשמה ייחודית, לא ידעת שום דרך אחרת".
"מוזיקה הייתה גם התשוקה שלך, תמיד מוזיקה ברקע שלך, אנשים ידעו שהם לא באים רק להתאמן איתך, אלא גם למסיבה. אני אוהבת אותך ומתגעגעת אליך. אני לא מאמינה שלא אראה את השם שלך על מסך הטלפון ותשאל מה שלומי. תמיד רצית להיות מעורב, לא היססת להציע עזרה, מלהרכיב רהיטים ועד להסיע אותי באמצע הלילה. היית האבא הכי טוב בעולם, גם כשאימנת את דן ואמרת שהוא ימשיך את המסורת שלך. תמיד תהיה בלב שלי, אני אוהבת אותך".
יו"ר מכבי ת"א, שמעון מזרחי, ספד גם הוא לסימס: "מעמד מאוד קשה לבוא לכאן ולהיפרד מדמות כמו ווילי סימס. הוא היה ספורטאי בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. היה מנהיג, עזר ללקט סביבו את השחקנים, להוביל אותם לניצחונות והישגים. הרוח שהוא ידע להשרות סביבו, זו הייתה הגדולה שלו. בשקט הנפשי, בדרך שהוא ידע לנהל את המשחק ולגרום לייחוד הקבוצה כמו שהיא. הוא עוד אחד מהספורטאים כמו בלאט וברודי, שהמכביה הביאה אותם לארץ והארץ ידעה לחבק אותם. חבל שאנחנו נמצאים במעמד קשה כזה".
צביקה שרף: "ווילי היה אדם מיוחד. בשנים האחרונות הוא היה מאמן כושר מסור, אחד מהטובים בארץ, שהיה מדגים איך לבצע תרגילים יותר מאשר המתאמנים עצמם. היה לו קסם מיוחד. לא אשכח איך שמר על סאן אפיפיניו בברצלונה, אותו השחקן שכיום היה מגיע בקלות ל-NBA. ישבתי על הספסל ונדהמתי לראות איך הוא ניטרל אותו. יש כמובן עוד הרבה זיכרונות, אבל אני תמיד אזכור אותו כאדם טוב".
דורון ג׳מצ׳י נפרד גם הוא מחברו ששיחק איתו במכבי ת"א: "חובב מוסיקה, איש משפחה. שחקן קשוח. אמרתי ואני אחזור - כשאתה משחק בקבוצה, כיף לך שיש איתך דמות כזו, שמשלבת קשיחות מנטלית ומצד שני, עדינות וג'נטלמניות. חיוך בלתי נגמר. זה מה שאני אזכור מווילי סימס. מבחינה חזותית הוא נשאר אותו דבר. סלע יצוק, גוש שרירים, מאמן כושר אהוב על המתאמנים שלו. הסתכלנו עליו כולם ואמרנו 'תראה איזה סוס, איך הוא שמור'. זו מכה גדולה מאוד".
מיקי ברקוביץ’ אמר בצער: "וילי היה אחד השחקנים הגדולים שהגיעו למדינת ישראל. הוא הגיע אלינו דרך המכביה ושיחק בקבוצות הטובות והמוכשרות ביותר בכדורסל הישראלי. הוא יחסר לכולנו מאוד".
