ברק פלג, מאמן הפועל גליל עליון ואחד האנשים המיוחדים בכדורסל הישראלי, חוגג היום 50. "זה סימבולי, מביא תובנות חדשות, בשלות, תעוזה. אני מעז לשחרר הרבה דברים שהייתי תקוע איתם במשך שנים. הכי חשוב זה לדעת לקבל את עצמי, וכמובן שזה משליך על תחום האימון", הוא אומר בראיון מיוחד ופתוח ל"ישראל היום".
"במבט לאחור, עצרתי את עצמי בעבר בהרבה מובנים. עכשיו אני מבין שאסור להיתקע, והמוטו הוא: 'ביטחון, שחרור וקבלה'. במהלך השנים אני מפלרטט עם האימון, לא תמיד הייתי בטוח שזה הכיוון שלי. למרות שכשאני מאמן אני נותן הכל. בשבילי האימון זה לא הכל או כלום. יש לי עוד דברים", מסביר המאמן, שעשה עונת בכורה נהדרת בליגת העל עם הקבוצה הצפונית, שאותה הוביל למקום החמישי בטבלה ולפלייאוף.
בתחילת קריירת האימון שלו פלג נתקל בקשיים. הוא פוטר פעמיים - בעונת הבכורה כמאמן ראשי בליגת העל בגלבוע/גליל, ובפעם השנייה במכבי חיפה, ממש לקראת תחילת הפלייאוף על העלייה לליגת העל. הוא חושב שמכל זה יצא לו רק טוב, ומגדיר את שני הפיטורים כדברים הכי טובים שקרו לו בקריירת האימון: "היום אני מאמן פי אלף יותר טוב. אחרי הפיטורים הראשונים זו היתה הפעם הראשונה מאז הצבא שהייתי חופשי, שלא הייתי חלק ממסגרת. האגו לא נפגע, וניצלתי את הזמן בשתי הפעמים כדי לפתח את עצמי. ממש לא חששתי לרדת מהגלגל".
פלג מדבר על הדבר הכי חשוב לו באימון, שזה קידום צעירים, והוא מוכן אפילו לשלם על זה: "אני אוהב לראות את השחקנים מתקדמים ועפים למעלה. אין גאווה גדולה מזו. פחות משנה לי אם אסיים במקום הרביעי, החמישי או השישי, מאשר לפתח שחקנים. עלי אי אפשר לאיים בפיטורים, זה לא מזיז לי. נמרוד לוי נבחר לשחקן הישראלי של העונה, גבי צ'אצ'אשווילי לתגלית - אתה יודע מה זה עשה לי? אתה מבין כמה זה מרגש? זו תפיסת עולם אצלי - אני מוכן לשלם מחיר אישי כדי ששחקנים יתקדמו".
"הצומת החשוב בחיי"
פלג נולד בקיבוץ הדתי לביא למשפחה דתית: "בתחילת הצבא החלו סימני שאלה והתלבטויות וזה היה תהליך. היה שלב אחרי שכבר הורדתי את הכיפה שלפני ההגעה לקיבוץ הייתי שם אותה כדי שאף אחד לא ידבר. אנחנו שישה אחים ואחיות כששתי אחיות עדיין דתיות, אחת מהן בהתנחלות.
ברור שלהורים, שהילד שלהם לא הולך בדרכם יש צביטה בלב, אבל אני אומר תודה להורים שלי על הקבלה. הם חינכו אותנו שקודם כל נהיה בני אדם ויש: 'דרך ארץ קדמה לתורה'. לא סימנים חיצוניים יגדירו אם בן אדם הוא טוב או רע. טוב לי עם הבחירה שלי, אבל יש לי כבוד והערכה למקום שממנו באתי".
פלג מודה שהפך לשחקן מקצועי די במקרה, אחרי שהקדיש ארבע שנים לצבא: "בתור ילד הייתי שחקן בקבוצות בקיבוץ ובאזור. הייתי מאוד מוכשר, סקורר, אחד שקולע גם 40 נקודות. עם זאת, לא היה לי ספק שאני מתגייס ליחידה קרבית. בסוף השירות כבר היו תוכניות להיות מאבטח בחו"ל, אבל אז משה גרשון לקח אותי להתאמן בהפועל צפת.
בשבילי זה היה כמו חוג, והיה לי ברור שעוד מעט אני הולך. אז באו אלי שניים מהשחקנים המובילים בקבוצה, ואמרו לי: 'היחיד שיעשה כסף מהכדורסל זה אתה'. חשבתי שהם סתם צוחקים. עונה לאחר מכן כבר הייתי חלק אינטגרלי מהקבוצה ועלינו לליגת העל. מכאן (בגיל 23) נפתחה הדרך לקריירה".
שירתת באחד המקומות היוקרתיים שיש - סיירת מטכ"ל.
"כמובן שאי אפשר להגיד הרבה. לפעמים אנחנו רוצים להתגאות בדברים, אבל לא יכולים. לפני הכל - זה בנה את האישיות שלי. זה הצומת הכי חשוב בחיים שלי. זו יחידה מיוחדת - קודם כל בגלל האופי של האנשים. לצד כל ההילה, המסתורין והסודיות שיש מסביב ליחידה, יש שם הרבה צניעות. ברור שהיו סכנות, זה חלק מהעניין. מה שאני לוקח משם זה שאנחנו משפחה. החיבור בינינו טוטאלי".
מה לקחת מהצבא לקריירת האימון?
"ביחידה שאני בא ממנה, הכל מסתכם בצוות ובעבודת הצוות. יש הרבה דברים שחופפים בין העולמות. בצבא אתה נאבק להיות הכי טוב שאתה יכול כדי לא להיות מודח, ומצד שני חייב להיות איש צוות מצוין. זה דומה למה שאני רוצה לראות בקבוצה שלי. כשאני בונה קבוצה אני עושה 'קופי־פייסט' ליחידה. לכל אחד יש תפקיד. את אותם סוגים של אנשים אני רוצה בקבוצה: הכוכבים, אלה שיודעים לעבוד בשביל האחרים, אלה עם המעוף והתעוזה, את זה שילך על הקצה וכמובן - את אלה שיכניסו אווירה טובה".
"מאחל להמשיך להעז"
פלג עושה עד היום מילואים, כולל באמצע סדרת גמר הליגה הלאומית בעונה שעברה: "כל עוד אני יכול לתרום אני אתרום. אני לא היחיד - גם מנכ"לים וחברי כנסת עוזבים הכל ובאים. רה"מ נפתלי בנט שנה מעליי, עם השר כהנא אני קצת בקשר טוב. המילואים הם ממש לא עול".
חשבת מה היה קורה לקריירת הכדורסל שלך אם היא לא היתה נקטעת לארבע שנים בגלל הצבא?
"מבחינה טכנית פספסתי הרבה. מצד שני אני חושב שהמנטליות שקיבלתי בצבא היתה שובר שוויון בקריירה שלי כשחקן. הקשיחות שקיבלתי, הפיזיות, היכולת לחבר קבוצות. לא בטוח שהייתי יכול להיות כזה שחקן בלי הצבא".
איך היה לאמן את הבן שלך יהל בעונה שעברה?
"זו היתה התלבטות. התייעצתי עם אורן אהרוני שגם אימן את הבן שלו. החלטתי שלא מעניין מה יגידו. צריך לעשות הפרדה ואני יכול לומר שהילד לקח את זה עוד יותר רחוק ממני. הוא ממש דאג לעשות את הניתוק הזה. אם זה לא היה הוא, כנראה שלא הייתי יכול לאמן אותו. במקרה אחד רציתי להגיד לו משהו שקשור לבית, והוא אמר לי 'לא עכשיו'. זו היתה חוויה נהדרת ואני לא מתחרט לרגע".
מה אפשר לאחל לך ליום הולדת 50?
"קודם כל בריאות טובה למשפחה שלי ולחברים. אני עם שלי אסתדר. מאחל שאני אמשיך לדעת להשפיע על אנשים, להמשיך ללמד וללמוד, לפרוץ עוד גבולות של עצמי, להמשיך להעז. לא לפחד שאולי זה לא יצליח. אני אסיר תודה על 50 השנים שהיו לי - ושיהיו עוד כאלה".
בגיל 60 אתה עוד תאמן?
"שאלה טובה. לא מתחייב על זה. כבר אמרתי שכדורסל זה לא כל העולם שלי. אם זה יקרה זה יהיה מצוין, כי אם אאמן עד גיל 60 סימן שעשיתי משהו טוב מאוד".
