בשבוע שעבר פרסמו כמה רבנים חרדים־לאומיים פשקוויל רצוף שקרים, הקורא למעשה להחרים את הרב אליעזר מלמד, ראש ישיבה ופוסק ההלכה הבולט בציבור הדתי־לאומי. עוונו של הרב הוא שכמה פסיקות שלו פשוט לא נראו להם. אבל במקום לקיים דיון הלכתי, כמו שעשו חכמי ישראל בכל הדורות, בחרו בנשק הביטול והחרם.
שיח הלכתי, דתי וציבורי בכלל, הוא נשמת אפנו. חרמות על מי שלא מתיישר עם הקצה הקיצוני של ההלכה הם סכנה לרוח היהודית, ליכולת לקיים דיון ולאפשרות להתקדם ולצמוח על בסיסו.
הרב אליעזר מלמד, ראש ישיבת הר ברכה, הוא פוסק ההלכה המוביל בציבור הדתי־לאומי כבר שנים רבות. מפעלו הגדול "פניני הלכה", סדרת ספרי הלכה שמקיפה את כל הלכות היומיום שיהודי מאמין מקיים, נמכר עד היום במיליון עותקים. כמעט אין בית דתי־לאומי שאין בו ספר שלו. על כן, בציבור הזה הוא נחשב פוסק שמרן ומקובל, לב ליבו של המיינסטרים.
אבל לאחרונה התעורר חרונם של כמה רבנים קיצוניים שהרב מלמד לא יישר איתם קו. לפני כשנה וחצי, השתתף הרב בפאנל בזום עם רבה רפורמית. הוא לא הפך רפורמי ולא הכיר ברפורמים, רק דיבר עם אחת מבני הזרם אשר מונה מיליוני יהודים בעולם, והביע תמיכה בשיח. נוסף על כך, בספר הלכה שפרסם על דיני טהרת המשפחה, פסק בכמה נושאים באופן שלא נראה נכון לאותם רבנים. חטא נוסף, זה שעומד ברקע התזמון של פרסום הפשקוויל, הוא תמיכתו החד־משמעית ברפורמות הכשרות והגיור.
אותם מחרימים קיצוניים לא היו צריכים יותר מזה. בשורה של נאצות מתוקשרות, כרוזים בעיתונות ופרסומים בבתי הכנסת, הם "הלכו על ראשו" של הרב, ולמעשה קראו להוציאו אל מחוץ למחנה. גדולתו בתורה, ספריו, מאות אלפי ההולכים בדרכו, כל אלו לא הספיקו לו כדי להינצל מחרם.
הסיפור הזה הוא כמובן עוול אישי קשה לרב מלמד, אבל הוא גם הרבה יותר מזה. ליבה של ההוויה היהודית, של בית המדרש ובכלל, הוא היכולת לקיים שיח גם מתוך מחלוקת. כך נהגו שמאי והלל, רבי אליעזר ורבי עקיבא, וכך גם תלמידיהם לאורך הדורות. זה ליבה של התורה שבעל פה. המדינה היהודית, שקמה גם על אדני המסורות הללו, מבטאת היטב את תרבות המחלוקת היהודית, והשיח הציבורי בה יצרי ותוסס. "מלחמות היהודים" הללו לא תמיד נעימות, אבל כשהן מאופיינות בהקשבה ובשיח, יש להן תרומה גדולה להתפתחותן של המדינה והחברה.
הקנאים שפגעו ברב מלמד מנסים למנוע שיח, להשתלט על המחשבה ולא לאפשר לשום דעה אחרת חוץ מדעתם להתקיים. מי שסוטה מוחרם. המגמה הזו מסוכנת מאוד לעולם הדתי ולעולם הציוני הדתי שבו הם פועלים. אבל הרוח הרעה שהיא מביאה מסכנת את כולנו. אפס סובלנות לדעה אחרת ואפס נכונות לשיח ולקיום משותף מתוך מחלוקת יגביהו עוד יותר את החומות שבלב החברה. אילו היה מדובר בצייצנים בטוויטר - ניחא, אבל רבנים שנוהגים כך פועלים בחוסר אחריות, ומסכנים את שלמותה של החברה הישראלית ואת קיומה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו