באופן די שגרתי לאחרונה, שוב ניסו המורדים החות'ים לשגר טיל לעבר איחוד האמירויות, במסגרת המאבק בקואליציה בהנהגת סעודיה על רקע מעורבותה במלחמת האזרחים העקובה מדם המתנהלת בתימן. אלא שהפעם הטיל שוגר לעבר אבו דאבי הסונית, בזמן ביקורו הנשיאותי של יצחק הרצוג בממלכה.
התזמון הזה יכול לשפוך מעט אור על התודעה העצמית של השיעה, שבסופו של דבר גם מובילה להתקפות חוזרות ונשנות על כל מה שמייצג בעיניהם את הרוע - סונים ויהודים.
שיעור היסטוריה קצר: יש אירוע מכונן, חד־פעמי, שכל תינוק שיעי מכיר מהרגע שבו נולד. בשנת 680, ביום המקביל ליום הכיפורים שלנו, נרעש העולם המוסלמי. חוסיין, בנו של הח'ליף הרביעי עלי בן אבו טאלב (ונכדו של הנביא), ניהל מרד נגד שלטון שושלת בית אומיה, הותקף ונהרג עם רבים מתומכיו בדרום עיראק. ראשו נערף והוצג בדמשק באירוע שנודע כ"טבח כרבלא". זהו הרגע ההיסטורי שבו נולדה השיעה - זרם שישנה את העולם המוסלמי ויינתק מהסונה.
הטבח הזה מצוין על ידי כל מי ששיעתו אומנותו בכל שנה, בטקסים ייחודיים כמו קינות והלקאות - זכר לטרגדיה השיעית ולגבורתו של חוסיין - ואף חוברו חיבורים ושירים רוויי קללות על בית אומיה, ועל הסונים באופן כללי.
למעשה, מן הרגע הזה התעצבו וחיו במשך מאות שנים תודעה שיעית של נרדפות, ומיעוט החי תחת שלטון סוני.
רק כדי להמחיש את עוצמת הסימבול, במסגרת תעמולת הגיוס לקראת המהפכה באיראן, ניערו המנהיגים את האבק שוב מכרבלא, עד שהיה אפשר לשמוע מפי היוצאים למערכה קריאות בסגנון "כרבלא נוספת מחכה לנו".
אבל מה לעשות - בחלוף הזמן צברו השיעים כוח פוליטי וצבאי, ואיראן של היום אינה מיעוט נרדף, אלא מעצמה אזורית שבלתי אפשרי להתעלם ממנה. גם אם זרועות התמנון שלה מגיעות למקומות שבהם יש מיעוט שעדיין חי בתודעת נרדפות, כמו המורדים החות'ים בתימן, נדמה שהם יותר טובחים מאשר נטבחים והורגים מאשר נהרגים - והנרטיב ההיסטורי מאבד מתוקפו.
גם אצלנו היהודים האתוס של מיעוט נרדף או של היהודי הנודד חי וקיים, אף שכבר שנים לא מעטות, ובוודאי במדינת ישראל הריבונית, אנחנו פשוט לא כאלה (אם כי יש מי שמנסה להעמיק את התודעה הזאת גם בארצנו שלנו).
ההתקפה השיעית על המדינה הסונית בזמן ביקור נשיא מדינת היהודים שם היא ניסיון לתפוס שתי ציפורים במכה אחת (או בערבית - שתי ציפורים באבן אחת): גם המשך המאבק הנצחי בסונה ובבית אומיה המודרני, וגם ניצחון במאבק על תודעת הנרדפות והלגיטימציה שהוא מעניק בכל הקשור לשימוש באלימות.
הפיכת מאבקים ומרידות לאהודים על הקהילה הבינלאומית קשורה בקשר הדוק לשאלת הכוח וצדקת הדרך, ובקרב הזה המורדים החות'ים והשיעים רוצים לנצח. למרבה המזל, תודעת הנרדפות היהודית לא הכתיבה לנשיא את הלו"ז, והוא נשאר כדי להמשיך את ביקורו כמתוכנן.
השיעים וגרורותיהם יכולים לנסות להמשיך לשחק את המשחק הזה - אנחנו כבר ניצחנו בו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו