יו"ר הכנסת, מיקי לוי (יש עתיד), מאשים את כולם בהידרדרות שחלה בבית הנבחרים שלנו, חוץ מאשר את עצמו. בראיון מקיף שהעניק למוסף "שישבת" של "ישראל היום" בסוף השבוע האחרון, מתרעם לוי על כך שחצי שנה לאחר שהכנסת ה־24 הוקמה, עדיין לא פועלת בה ועדת האתיקה.
לוי גם מבקר במהלך הראיון את הליכוד על כך שהוועדה לביקורת המדינה עדיין אינה מתפקדת, ומביע פליאה על כך ששלושה מסגניו (חברי הכנסת יעקב מרגי מש"ס, אחמד טיבי מהרשימה המשותפת ודוד ביטן מהליכוד) מסרבים לנהל את ישיבות המליאה כמחאה על התנהגותו המזלזלת שלו עצמו כלפי טיבי באחת מישיבות המליאה.
על מיקי לוי להבין שרק הוא - ולא אף אחד מחברי הכנסת האחרים - הוא הבוס של הכנסת. יו"ר הכנסת אינו רק תואר שמקנה כיבודים למכביר, אלא הוא גם נושא באחריות העליונה לכך שחברי כנסת לא יתבטאו בגסות איש אל רעהו כפי שאנו רואים השכם והערב, וגם לא כלפיו באופן אישי. לכן מחובתו היה להגיב בחריפות על ההתבטאויות נגדו מצד ח"כ דודי אמסלם מהליכוד ("יו"ר הכנסת מתנהג כמו סמרטוט רצפה"). אבל אמסלם מרשה לעצמו לדבר כך כי הוא יודע שלוי לא יכול להעניש אותו, כל עוד לא הוקמה ועדת אתיקה שיכולה לדון בתלונות נגדו ולהטיל עליו עונשים כבדים, לרבות הרחקה מכל דיוני הכנסת עד לשישה חודשים.
גם חברי כנסת אחרים מעיזים מאותה סיבה להתלהם ולגדף את חבריהם בשפת ביבים, פשוט משום שאיש אינו יכול לאיים עליהם בענישה. לוי גם אינו צודק בטענתו ש"מעולם לא היה מצב שבו הקואליציה והאופוזיציה נמצאות ביחסים כל כך רעים כמו היום". זכורים לי במהלך 31 שנות עבודתי בכנסת ככתב פרלמנטרי, ימים הרבה יותר סוערים וגועשים. אבל באותן שנים כיהנו בתפקיד יו"ר הכנסת ח"כים ותיקים ומנוסים מאוד, שהכירו היטב את כללי המשחק.
לוי הגיע לתפקיד הנוכחי ללא ניסיון קודם. הוא נבחר לראשונה לכנסת ב־2013. בקדנציה הראשונה שלו היה סגן שר האוצר, ולאחר מכן חבר בוועדת החוץ והביטחון; בקדנציה השנייה שלו היה חבר בוועדת הכספים ובוועדה למאבק בסמים ובאלכוהול; ובקדנציה השלישית שלו היה חבר בוועדת הכספים. גם הוא לא תמיד ידע לשמור על קור רוח ואיפוק.
זכורים לי גם מקרים רבים שבהם יושבי ראש הכנסת טיפלו בצורה יעילה בחילוקי דעות ובמשברים שפגעו בעבודה השוטפת של המליאה והוועדות. אחת הדוגמאות היא זו שבה טיפל ראובן ריבלין ביעילות ובנמרצות כשהיה יו"ר הכנסת, במחלוקת שהתגלעה בכנסת ה־18 בוועדת האתיקה בין יו"ר הוועדה ח"כ שלי יחימוביץ' (עבודה) לבין שלושת חברי הוועדה האחרים. בצעד יוצא דופן החרימו השלושה את דיוניה בשל סירובה לדון בתלונות נגד ח"כ חנין זועבי (בל"ד), וגרמו למעשה להשבתתה למשך חודשים ספורים. ריבלין התערב במחלוקת וצירף לוועדה שני ממלאי מקום כדי שתוכל לתפקד לפחות באופן זמני, ובמקביל פעל ליישור ההדורים בין יחימוביץ' ושלושת חברי הוועדה האחרים. מיו"ר הכנסת מצופה לקבל אחריות, ולא להתלונן על כך שמה שאמור לקרות בתחום אחריותו - לא קורה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו