גם לפריפריה מגיע להיות חלק מהעילית

יותר מ־70 שנה חלפו מאז טבע דוד בן־גוריון את המונח "צבא העם", שברבות השנים הפך מאתוס ישראלי לפצע מדמם ושנוי במחלוקת. ובאמת, ראוי לשאול ברצינות, האם אנו מייעדים לצה"ל תפקיד של ממש כמנוע צמיחה כלכלי עבור דור העתיד? האם כור ההיתוך, שבו לצה"ל מרכיב משמעותי לפי חזונו ההיסטורי של הזקן, עדיין קיים?

הנתונים שנחשפו בשבוע שעבר, על היקף השירות של צעירות וצעירים מהפריפריה ביחידות העילית הטכנולוגיות של הצבא, הציגו שוב תמונה קודרת, שבה לתושבי המרכז והיישובים המבוססים דומיננטיות משמעותית ביחידות כמו 8200 ופרויקט תלפיות. זהו איתות נוסף לכך שחובה עלינו לחשב מסלול מחדש ולשאול באומץ - האם תפקידו של צה"ל הוא לפתור את כל החוליים, הליקויים והעיוותים של החברה הישראלית בכלל ושל מערכת החינוך בפרט? שאלה זו מתחדדת אל מול הנתונים הידועים והמדאיגים, שלפיהם רק כ־60 אחוזים מחייבי הגיוס היהודים מתגייסים לצבא, ובשקלול הצעירים החרדים והערבים עומד שיעור הגיוס על פחות ממחצית מבני ה־18.

כמי שמנהלת עמותה שמקדמת צעירות וצעירים מהפריפריה ומטפלת בהם, אני מזהה כאן הזדמנות דרמטית לשינוי השיח והטרמינולוגיה. לצערי, הניסיונות של בכירי הצבא לטפוח לעצמם על השכם בגין "מאמציהם" לשילוב צעירי הפריפריה ביחידות הטכנולוגיה מזכירים את הבדיחה על הילד שניסה לשאוב מים מהבאר בכפית. ולא צריך להיות בוגר 8200 כדי להבין שזו משימה חסרת תוחלת.

אנו עומדים בפני כשל מערכתי, ששורשיו מתחילים בגילי הגן ובית הספר היסודי. האם לתלמיד תיכון מגבעתיים שמגיע לצו ראשון יש סיכוי שווה לזה של בחורה מחצור הגלילית? מי יתקבל ליחידות המחשוב של המודיעין - הילד שמקבל שיעורים פרטיים באנגלית מכיתה א' ולומד תכנות מכיתה ז', או הנערה שמתייצבת בבקו"ם מתוך מציאות חיים שבה לא היו לה חוגים, מגמת טכנולוגיה או מסלול למצטיינים בבית הספר?

שוויון הזדמנויות אמיתי פירושו יצירת מציאות תרבותית, פדגוגית, טכנולוגית וערכית כבר בגיל צעיר. הכעס על כך שרק שמונה מפגשי חשיפה ליחידות הטכנולוגיה התקיימו בתיכונים בפריפריה, מתוך 67 מפגשים בשנה החולפת, מוצדק - אך מחמיץ את התמונה הגדולה.

משום שהרבה לפני לשכת הגיוס, המדינה היא שיוצרת את הפערים דרך החלטותיה והאופן שבו היא משתמשת בכספי המסים של כולנו. כרטיס הכניסה לתפקידים בעלי פוטנציאל ההשתכרות הגבוה במשק עובר דרך שירות משמעותי ביחידה טכנולוגית, ולצערנו, הדרך לשוויון הזדמנויות עדיין ארוכה. המנגנון חייב להשתנות לטובת יצירת עתיד כלכלי ותעסוקתי עבור צעירות וצעירים מהפריפריה, באופן כזה שיאפשר להם למצות את יכולותיהם וליהנות מארגז כלים אפקטיבי יותר.

ההכרה בכך שיש בעיה היא כבר חלק מהפתרון, וראוי שנבין שהדרך ל־8200 עוברת בהשקעה מאסיבית ביצירת שוויון הזדמנויות חינוכי בגילים הצעירים.

הכותבת היא מנכ"לית עמותת "אחינועם" לקידום שוויון הזדמנויות בפריפר