גבירותיי ורבותיי, התבשרנו ביממה האחרונה על פריצת דרך חסרת תקדים: תוקם ממשלת אחדות ממלכתית מאוחדת ומיוחדת. כך לפחות עולה מנאומיהם הגנריים של בנט ולפיד ביומיים האחרונים. מרוב שהניסוח החלול דומה, קשה כבר לזהות איזה קלישאה רדודה לקוחה מהנאום של מי.
"הממשלה שאנו שואפים להקים לא תהיה ממשלת נגד, אלא ממשלת בעד. בעד הטוב, בעד הרוגע, בעד הפעילות, הפעולה, בענייניות". אמר בנט. או לפיד. או מה-זה-משנה-בעצם-מי בנאומו ברביעי בערב. "נעשה הכל כדי להקים ממשלה שאכפת לה מכם, שמתפקדת כמו שצריך".
וכך אמר גם לפיד, או בנט, או מה-זה-משנה-בעצם-מי בנאומו מאמש: "מיומי הראשון בפוליטיקה, זו משאת נפשי, זו משימת חיי: מציאת הטוב המשותף. משיכת החברה הישראלית מן המחלוקת אל עבר ההסכמה. היום אנחנו עושים עוד צעד אחד בכיוון הזה, ואנחנו עושים אותו יחד".
המשפטים הגנריים הללו, שנשמעים כמו פארודיה על הקטלוג של איקאה, הם מה שהתרגלנו לשמוע מכיוונו של לפיד כבר הרבה זמן, ובצדק. הרי השטחה של שיח בתמורה לכוח פוליטי הוא מפעל חייו. מה שחדש השבוע היא העובדה שגם בנט הצטרף למלל הריקני הזה.
כצפוי, ברית האחים הרדודים החדשה מנסה לשכנע את הציבור שממשלת האחדות שלהם יכולה לעבוד. אך מה שמפתיע, שוב, הוא הניסיון של אנשי בנט לטעון שניתן במסגרת פוליטית כזו גם לקדם את האג'נדה הימנית שלהם.
ממשלת אחדות כזו הרי לא תוכל לעשות רפורמה במערכת המשפט כמו שסער ובנט הבטיחו, מהטעם הפשוט שהגוש משמאל- מרכז לא ירשה זאת. וכשממשלת האחדות תימנע מלפעול במישור הזה, המשפטנים ידאגו להמשיך ולחזק את כוחם על חשבון הפרלמנט והממשלה. הורוביץ ומיכאלי לא יאפשרו לטפל בבעיית המסתננים, והבעיה רק תלך ותתגבר, לשמחת אלו שמבקשים להעצים את נוכחותם במדינה.
במדינה אין ואקום. כשהפוליטיקאים מחליטים לא להחליט על אידיאולוגיה בשם "ממשלת אחדות", המערכות תחלטנה במקומן. ומניסיוננו, הן פועלות שלא בהתאם להלך הרוח במחנה הימין, אלא ממש ההפך.
ובהינתן שממשלת האחדות לא תתכנס לאג'נדה ימנית, האם ישנה אפשרות לממשלה ללא אג'נדה, כפי שהם מנסים לטעון? התשובה שלילית. ממשלת אחדות "בלי אידיאולוגיה" היא רעיון עיוועים, מהטעם שהאידיאולוגיה נמצאת בכל סעיף תקציבי: האם הרגולציה הממשלתית וארגוני העובדים יחוזקו כמו שרוצים מיכאלי והורוביץ, או שהשוק ישוחרר כמו שהבטיחו ימינה ואביר קרא? האם מדינת הרווחה תמשיך ותתעצם כמו שרוצים הסוציאליסטים ממרצ, או שהמדינה תפעל להקטין את מלכודות העוני כמו שהבטיחה שקד? האם החינוך יהיה לאומי או אוניברסלי? ריכוזי או מבוזר? מי יחליט אילו שופטים ימונו לעליון, והאם הוא יבחר באקטיביסטיים כמו שלפיד ומיכאלי רוצים, או שמרנים כמו שסער ובנט רוצים?
וכלל לא נגענו בשאלה הפלשתינאית – האם הממשלה הזו תחבק את אבו מאזן כפי שרוצים השותפים החדשים משמאל, או להמשיך בגישה שהצליחה בשנים האחרונות לגמד את הרש"פ? האג'נדה נמצאת בכל צעד, האידיאולוגיה מצויה בכל החלטה או אי החלטה ממשלתית, ומי שטוען ש"אפשר בלי אידאולוגיה", הוא או שקרן או חסר אידיאולוגיה.
ממשלה "נטולת אידיאולוגיה" ראויה אולי להיות מובלת על ידי אדם כמו יאיר לפיד, שהשבשבת האידיאולוגית שלו נעה לפי כיוון הטוויטר; זו ממש לא אמורה להיות משאת נפשם של אידיאולוגים מימין, כמו בנט ושקד, שמה להם ולאדומים הפרו-פלשתינאים ממרץ? ההסכמה שלהם ללכת לממשלה כזו, במקום לפעול להפסקת החרם חסר האחריות של סער, היא פשיטת רגל ערכית שמנסה להתקשט באיפור של "ממלכתיות". ואם זה אכן יקרה – זה עלול להיות חציה של נקודת אל-חזור מבחינת סער, בנט ושקד, לפחות מבחינת הימין.
הכותב הוא עורך דין, ממייסדי "נתיב בליכוד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו