הפגנת ההזדהות עם רוצחו של אליהו קיי במחנה הפליטים שועפאט לא באמת הפתיעה מישהו. המאות הרבות שצעדו בפנים גלויות עם דגלי חמאס, בתוך השטח הריבוני של מדינת ישראל, בתחום השיפוט של עיריית ירושלים, גילו לרבים יותר את שידוע כבר שנים: מחנה הפליטים שועפאט, מקום מגורי הרוצח פאדי אבו-שחידם, נמצא לא רק מעבר לגדר ההפרדה (הביטחון). מבחינת הרשויות בישראל הוא נמצא כמעט מעבר ל"הרי החושך". רשמית זו ירושלים, בפועל זה "המזרח הפרוע".
מדובר במקום שבו לית דין וליית דיין - ריק שלטוני גדול: כמעט אפס משילות, בעיית סמים ועבריינות קשה, עבריינות בנייה ואלפי מבנים לא חוקיים שהוקמו ללא היתר, רבים מהם בצורה מסוכנת. מעבר לכך, במקום שורר עוני, וישנם שפכים, לכלוך, עזובה, הזנחה ובעיקר - אלפי כלי נשק שהתושבים מחזיקים בבתיהם שלא כחוק.
מקסדות הלוחמים: תיעוד ממעצר חלק מחברי חוליית הטרור של חמאס ביו"ש / צילום: דובר צה"ל
דו"ח ביטחוני מעריך כי בכל בית חמישי במחנה מוסתר כלי נשק. לא פעם מוצא הנשק הזה את דרכו גם לגורמים עויינים ולא רק לגורמים פליליים. המשטרה, צה"ל וזרועות הביטחון כבר מזמן אינם מתיימרים ללקט את הנשק הזה, והם מתייחסים אליו מעט בדומה לאופן שבו התייחסו לאורך שנים גורמי הבטחון ומשטרת ישראל לנשק שמוחזק על ידי המגזר הערבי בישראל: יודעים ועוצמים עיניים.
מחנה הפליטים שועפאט, היחיד מבין מחנות הפליטים בגדה שנכלל בשטח ישראל, הוקם ב-1965 על ידי ירדן. תושביו המקוריים היו פליטים ערבים ממערב ירושלים, שהתיישבו ב-1948 על חורבות הרובע היהודי - ופונו ממנו עוד בתקופה הירדנית, לשועפאט.
לאחר מלחמת ששת הימים הצטרפו אליהם עוד פליטים ממלחמה זו. בתחומי המחנה ושכונותיו מתגוררים כיום למעלה מ-50 אלף נפש. רבים מהם אינם תושבי ירושלים שמחזיקים ב'תעודה הכחולה', אלא תושבי הגדה, שקבעו במחנה את ביתם. אין מחסום אין מניעה לעבור בין תחומי הגדה לבין תחומי המחנה, וכך התערבבו לאורך השנים אלה עם אלה. מספר הזוגות המעורבים במחנה - "ירושלמים" ותושבי "הגדה" - גבוה במיוחד.
זה לא בעזה, אלא בירושלים: בשועפאט מקיימים כעת מצעד תמיכה לעבר ביתו של המחבל פאדי אבו-שחידם 🇮🇱#إسرائيل #فلسطين #Israel@IsraelHayomHeb pic.twitter.com/iUiV6uVE1r
— Dean Shmuel Elmas (@ElmasDean) November 21, 2021
הקמת גדר הביטחון בצפון ירושלים לפני כ-17 שנה רק העמיקה את ההזנחה, העבריינות, העוני והיעדר המשילות ששררו במ.פ. שועפאט בלאו הכי. הזבל פונה שלא בסדירות, שירותי הרפואה הישראלים התקשו להגיע למקום, וגם זרועות הביטחון השונות הותירו לא פעם את המלאכה לשוטרי ולמנגנוני הבטחון של הרשות הפלשתינית, למרות שכאמור מדובר בשטח ריבוני ישראלי. עיריית ירושלים כמעט ולא סיפקה שירותים למחנה. רק בשנים האחרונות ניסו הרשויות לחולל במקום שינוי. המשטרה וגם העירייה השתדלו לגלות יותר נוכחות במקום, אך השפעתם הייתה זניחה. היה זה מעט מדי וכנראה גם מאוחר מדי.
גדר הביטחון הוציאה דה פקטו מחוץ לתחום ירושלים 5,285 דונם ובתוכם מחנה הפליטים שועפאט והשכונות הגובלות בו: ראס חמיס וראס שחאדה בהיקף של 1,100 דונם. המציאות הקשה במקום הביאה בשנים האחרונות לכמה תוכניות שתכלית כולן - היפרדות מתושבי המחנה ושטחיו, וכן משכונת כפר עקב הסמוכה ו"לוויניה", שם המצב דומה.
תוכנית אחת של השר זאב אלקין מדברת, למשל, על אפשרות להוציא את המרחבים הללו מתחום השיפוט של ירושלים, אך להותירם כשטחים בתוך ישראל הריבונית, במסגרת מועצות מקומיות נפרדות שיוקמו עבורן. את הרעיון הגה כותב שורות אלה במסגרת עבודה שהכין לפני שנים אחדות עבור "המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה".
תוכנית אחרת, של השר לשעבר חיים רמון, מדברת על כך שהשכונות הללו יועברו לשליטה של מלאה של הרשות הפלשתינית. תוכנית נוספת של ח"כ לשעבר ענת ברקו מדברת אף היא על היפרדות מאיזור מחנה הפליטים שועפט ולווייניו, תחילה באמצעות שינוי מעמדו משטח ריבוני ישראלי לשטח שיוגדר כאיזור בי. (באיזורי בי -השליטה הבטחונית היא של ישראל והשליטה האזרחית היא של הרשות הפלשתינית) - ובשלב מאוחר יותר כשטח אי, בשליטה מלאה, בטחונית ואזרחית של הרשות הפלשתינית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו