החברה הערבית בישראל נמצאת בשיאו של מתח פוליטי שלא ידעה כמוהו מאז קום המדינה. שני הגושים הערביים, אם אפשר להגדירם כך, הנהנים מבסיס תמיכה לא מבוטל, נמצאים במלחמת חורמה.
מצד אחד רע"מ, שעשתה היסטוריה והצטרפה לראשונה בתולדות הפוליטיקה הישראלית לקואליציה, מנסה לשכנע את הציבור הערבי שזוהי הדרך הנכונה ביותר להשתלב במדינה, והולכת על קו אזרחי ברור לחלוטין, מנסה לחקות את המפלגות החרדיות, בלי דרישות או בקשות או תנאים לאומיים, רק כסף תמורת שקט.
הרשימה המשותפת, מצד שני, מורכבת משלוש מפלגות ערביות, מובילה קו אופוזיציוני, הן לקואליציה והן לרע"מ, ומנסה להביך את הקואליציה ולאיים עליה, במטרה לשכנע את הבוחר הערבי שזו הדרך הנכונה ואולי היחידה שבה ניתן להשיג זכויות לאומיות ואזרחיות.
שני הקווים מציבים את הבוחר הערבי בפני דילמה קשה מאוד, אף שהרוב המכריע של הציבור הערבי רוצה ומעוניין לראות את נציגיו בכנסת, לא רק כחלק מהקואליציה אלא גם כחלק מהממשלה. בשלב זה קיים קונפליקט קשה בפני האזרחים הערבים, החיים במדינת ישראל כמדינה יהודית, כמגזר בפני עצמו, ומנגד שואפים להיות חלק מהמדינה בכל תחום ומקום.
הדילמה, והמציאות הפוליטית שנוצרה בעקבות הקמת הממשלה והצטרפותה של רע"מ לקואליציה, הציפו ויכוח קשה מאוד בחברה הערבית, כזה שמתנהל בעיקר ברשתות החברתיות. חלק מתומכי רע"מ לא רק טוענים שזוהי הדרך להשפעה, ויש ללכת בה עד הסוף ללא כל קשר לזהות הפוליטית או לקו המדיני של הממשלה; אלא גורסים כי אין דרך אחרת על מנת להשתלב במדינה ולהשיג את הזכויות האזרחיות והתקצוב הממשלתי. הם אף נותנים דוגמאות רבות לסעיפי התקציב השונים, המבטיחים העברת כספים והשקעות ממשלתיות לשיפור המצב הכלכלי והתשתיות של היישובים הערביים.
ממול נעמדים בוויכוח הקשה והנוקב הזה, שהספיק לסכסך בין לא מעט חברים ולהוציא את השד העדתי, תומכי המפלגות המרכיבות את הרשימה המשותפת. טענתם היא כי גאווה לאומית וזכויות כלשהן - אם לאומיות כמיעוט וקולקטיב ערבי או זכויות אזרחיות וכלכליות - ניתן לקחת מכל ממשלה שהיא, ללא קשר לזהותה, על ידי עבודה פוליטית ופרלמנטרית חכמה, וכן ניתן להביא הישגים לחברה הערבית גם מספסלי האופוזיציה.
הכנסת כיום תלויה בקולותיהם של הערבים, הן בקואליציה שלא יכולה להתקיים ללא תמיכת ארבעת חברי רע"מ והן באופוזיציה, שאם תחפש להפיל את הממשלה או לפחות להביך אותה, תצטרך את שיתוף הפעולה עם המשותפת.
בתקופה שבה הרשימה המשותפת הגיעה להישג היסטורי מרשים והצליחה להכניס 15 חברי כנסת, היא למעשה הגדילה את הייצוג והפחיתה את ההשפעה הפוליטית שלה. אולם כיום ארבעה חברי כנסת בקואליציה, ולחלופין שישה חברי כנסת ערבים באופוזיציה, משפיעים הן על העשייה הפרלמנטרית והן על סדר היום התקשורתי. מכאן המסקנה שהמפלגות הערביות חייבות להפוך להיות שחקניות בכל הזירות, אופוזיציה וקואליציה, ואסור שיהיו גוש אחד ובלוק אחד.טענתם של תומכי המשותפת היא כי גאווה לאומית וזכויות כלשהן ניתן לקחת מכל ממשלה שהיא, ללא קשר לזהותה, על ידי עבודה פוליטית ופרלמנטרית חכמה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו