המתח בין לבנון לבין מדינות המפרץ הפרסי, ובראשן סעודיה, הולך ומתעצם במהירות בלתי צפויה. הרקע לכך הוא דבריו הפוגעניים של שר האינפורמציה הלבנוני, ג׳ורג׳ קרדחי, ולפיהם החות'ים בתימן, הנתמכים על ידי איראן, בעצם מגינים על עצמם מפני התוקפנות של סעודיה ושל האמירויות.
אף על פי שהדברים הוקלטו באל־ג׳זירה לפני מינויו לשר בממשלת לבנון החדשה של מיקאתי, הם שודרו אחרי המינוי וגררו זעם סעודי על מה שנתפס ככפיות טובה מצד לבנון. תגובת סעודיה היא חריפה ולא פרופורציונלית ומלמדת כי המשבר שלה מול לבנון גדול יותר מסתם תגובה על דבריו של השר.
סעודיה רואה את מקור בעיותיה של לבנון בחיזבאללה, ההורס כל חלקה טובה. בתגובה מפתיעה לדברים גירשו הסעודים את השגריר הלבנוני, קראו להתייעצות את שגרירם בלבנון והפסיקו את כל היבוא מארץ הארזים. בחריין, כוויית והאמירויות הלכו בעקבותיה וקראו גם הן לשגריריהן בלבנון לשוב להתייעצות. זהו צעד מחאתי העומד גבוה במדרג תגובות המחאה בעולם הדיפלומטי. נוסף על כך, הפסקת היבוא מלבנון היא מכה אמיתית שתורגש בכל שכבות העם הלבנוני.
סעודיה היכתה בלי רחמים, כי הרגישה נבגדת ממדינה שתמיד תמכה בה ועזרה לה להשתקם פוליטית וכלכלית. אבל יותר מכל נפגעה מהעלבון שהטיח בה השר הלבנוני. התגובות החדות מצד מדינות המפרץ השפיעו באופן בלתי אמצעי על הקבוצות האתניות בלבנון, אשר הגיבו בכעס על דברי השר קרדחי וביקשו את התפטרותו המיידית.
קבוצת ראשי הממשלה לשעבר - גוף שכולו סונים והוא בעל השפעה פוליטית לא מבוטלת בזירה הפנים־לבנונית המתנגדת לחיזבאללה - פרסמה הצהרה, ולפיה קרדחי פגע ביחסי לבנון עם העולם הערבי ועליו ללכת הביתה. ראש הממשלה לשעבר, סעד אל־חרירי, הצהיר בכעס מופגן שלבנון חיה בגיהינום בגלל האג׳נדה האיראנית ובגלל חיזבאללה. המנהיג הדרוזי ג'ונבלאט קרא לראש הממשלה מיקאתי להדיח את קרדחי, ולא להמתין שיתפטר.
קרדחי מסרב לפי שעה להתפטר. הוא נחשב לאייקון בעולם התקשורת הערבית, וייתכן שבגלל זה הוא מרגיש חסין בפני הדרישות להדחתו. קיימת אפשרות שאם יודח, תיפול ממשלתו של מיקאתי וביירות תיכנס לסחרור פוליטי, שרק עתה יצאה ממנו.
הכוחות העשויים להוביל לפתרון המשבר, דוגמת הנשיא, ראש הממשלה והמחנה הנוצרי, שומרים לעת עתה על פרופיל נמוך לא מוסבר. יתרה מזו, קיימת תחושה שארה"ב מגיבה בצורה פושרת לכעסה של סעודיה ומסתפקת בהטלת סנקציות על אישים לבנונים הקשורים לחיזבאללה.
איראן מבינה שעדיין לא קם בלבנון כוח פוליטי מגובש חזק מספיק, כדי שיוכל לעצור את שאיפותיה ההגמוניות שם. גם אם קרדחי יתפטר, נראה שהעננה מעל לראשה של לבנון לא תוסר במהירות, כי סעודיה והמפרציות נלחמות על שינוי רדיקלי בלבנון שיביא להפסקת המעורבות האיראנית ומכאן לריסונו של חיזבאללה.
על פניו נראה שארה"ב אבודה בלבירינת המזרח־תיכוני, בעוד לוב נלחמת על עתידה ואמריקה לא ממש בתמונה, וגם בסוגיה הפלשתינית אין לבית הלבן אג'נדה של ממש או תוכנית אמיתית לפעולה. בסוריה הפתרון למלחמה לא נראה באופק, וההססנות האמריקנית מנוצלת על ידי אויביה ביעילות.
לבנון חשובה ליציבות האזור לא פחות מלוב או מסוריה. וושינגטון חייבת לאסוף את ידידותיה באזור ולגבש תוכנית פעולה, כדי שלבנון תעבור למצב של ניטרליות הרחק מהסכסוכים האזוריים.
ועוד דבר בכיוון בלתי צפוי, שדורש לא מעט תעוזה פוליטית שאולי ישראל צריכה לחשוב עליו: מיקאתי במצוקתו ביקש את עזרת מדינות האזור בפתרון המשבר עם סעודיה. ברור שכיוון את דבריו למדינות ערב, אבל התוכל ישראל להיות לעזר? הרי יש לה קשרים עם סעודיה והיא מעוניינת בלבנון יציבה. צריך רק להעז.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו