השעה הייתה אחת וארבעים לפנות בוקר, כאשר התבקשתי לסור למשטרת מודיעין ולנסות לסייע לשחרר מתמחים, שנעצרו בהפגנת מחאה אל מול ביתו של מנכ''ל משרד הבריאות דאז, פרופסור חזי לוי.
על מדרגות התחנה ישבו רופאים מתמחים במדים ירוקים, מרוטים אך נחושים, שעם סיום המשמרות המתישות בבתי החולים נאלצו להרים שלטים, לחסום כבישים ולצאת למאבק על תנאי עבודה בסיסיים, כאלה שישפיעו על החיים של כולנו. באותו ערב נפגשנו עם יו''ר ארגון מרשם, ד''ר ריי ביטון, ועם יו''ר ועדת הבריאות, ח''כ סילמן - אך ללא הועיל.
מי מאיתנו לא הזדקק לשירותיהם הטובים ולמלוא תשומת ליבם, של מי שנאלצים במשך שנים לעבוד בשעות לא שעות ובמחלקות חסרות תקנים? בניגוד לכל מגזר אחר, המתמחים המתוסכלים לא יכולים ''לשבור את הכלים'' ולנטוש בזעם את המחלקות, משום שהם מחויבים להצלת חיים. זו גם נקודת התורפה של המתמחים, שהממשלה ונערי האוצר מנצלים היטב.
כל מי שמסתכל נכוחה על התייצבותה של מדינת ישראל בצמרת נפגעי הרשלנות הרפואית והטעויות הרפואיות, חייב להצטרף למחאת המתמחים. סיכוייו של כל רופא לסיים בהצלחה ניתוח, לרשום את התרופה הנכונה או לאבחן את מקור הבעיה הרפואית יורדים פלאים, בכל שעה שבה הוא מתרוצץ בין חדרי החולים בבתי החולים. כל המחקרים העוסקים בקשר שבין תפקוד למספר שעות העבודה מעידים כי שעות עבודה רבות ורציפות מובילות תמיד לירידה בתפקוד, ומגדילות משמעותית את הסיכון ללקות במחלות לב ופגיעה בכלי הדם.
באף מקצוע לא צריכים לעבוד 26 שעות ברציפות, בוודאי לא במקצוע שבו כל טעות עלולה להיות הרת גורל, ואשר בו משמעותי גם הצורך באמפטיה מצד המטפל. כשגרפיקאי עושה טעות במודעה לאחר 10 שעות עבודה רצופות - מחליפים מודעה; כשנגר עייף חותך את הארון במידה הלא נכונה - אפשר לייצר ארון חדש. אבל אם מתמחה שעובד במשך שעות במחלקה צפופה, המדיפה ריחות לא נעימים, לצד התמודדות עם העצבים של החולה הישראלי, יכרות את הרגל הלא נכונה בשל עייפות או יכניס מינון לא נכון של חומרי הרדמה - לדבר הזה לא יהיה תיקון. כל טעות שלהם יכולה להביא לנזק רפואי, או חלילה למוות. לכן מאבק המתמחים הוא המאבק של כולנו.
ממש כמו בשדה הקרב, גם בבתי החולים האינטרס שלנו הוא שמי שיעמוד בחזית המאבק יהיה הטוב, המקצועי והאנושי ביותר. בשביל עצמנו, בעבור הורינו, בעבור ילדינו ולמען מערכת הבריאות בישראל. ואם אחרי שנת קורונה, שבה החזית הבריאותית הפכה משמעותית יותר מתמיד, קברניטי המדינה לא מבינים את הרקבון הפושה במערכת הבריאות - אז אימתי?
כולנו חייבים להתגייס למאבק המתמחים להכיר בפועלם ולהוקיר אותו, ולדרוש עבורם ועבורנו תנאים ראויים ומשכורות הוגנות.
